שנת תשע"ח| שבת פרשת וישלח

אז מי הם אחיו של יעקב?  הסברנו בשבוע שעבר, בפרשת ויצא, את המופיע במדרשים ובהסברי הראשונים.

אחרי בקשת המחילה, נציע הסבר נוסף הקשור גם לפתיחה של פרשתנו פרשת וישלח.

נעיין שוב בפסוקים:

"וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא: וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת הַנָּהָר וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו הַר הַגִּלְעָד: וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב: וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד: וַיָּבֹא אלקים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע: (פרשת ויצא, בראשית לא כ-כ"ד)...

 יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע:... וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת  הַתְּרָפִים: וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי: (שם כט, לה-לו)
...

לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אלקים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ: וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ: וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:  (שם מב-מד)
...

וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם וַיָּלִינוּ בָּהָר: (שם נד)

וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ: וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אלקים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אלקים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם: (בראשית לב א-ג)

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם: (פרשת וישלח, בראשית לב, ד)

מעיון בפסוקים מוכח כי לבן, שיצא לדרך בכוונה זדונית ובחרון אף, שינה לפתע את טעמו, הוא מוכן לכרות ברית עם יעקב ונפרד מבנותיו ונכדיו בנשיקה. ניתן להסביר בפשטות כי האזהרה האלקית, שקיבל לבן בלילה טרם פגישתו עם יעקב היא ששינתה את דעתו. הבעיה היא שלבן, באופן כללי, לא היה מיראי ד', וגם אחרי האזהרה דיבר בחרון עם יעקב ונשיו. לכן, נציע כי בפסוק נד (של פרק ל"א) התרחש אירוע שמפורט בהמשך בפסוקים ב-ג (של פרק ל"ב). מאורע זה שינה את המצב ושינה את האווירה בגלעד.

הביטוי וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ מחזיר אותנו אחורה ליציאה מבית לבן, מרגע זה יעקב איננו בורח, הוא הולך לדרכו, בגלל שפגש מַלְאֲכֵי אלקים. המלאכים הללו היו מאות לוחמים שחיכו עשרים שנה לרגע זה. הם היו תלמידי אברהם ויצחק, שהתאכזבו מאוד כאשר יעקב, מי שהיה אמור להנהיג אותם כעובדי ד', נאלץ לברוח לחרן ונותרו ללא מנהיג עתידי.

מלאכים, נפרש על פי האבן עזרא, שפירש (עיינו חמדת ימים ויצא תשסה) כי מלאך פירושו שליח של הקב"ה. הלוחמים הללו הם גיבורי כח עושי דברו, מלאכים העושים רצונו של מקום. הם הגיעו ממש בזמן הנכון ופגשו את יעקב באותו ערב - אָמֶשׁ. הם אחיו של יעקב שהוזמנו לאכול לחם. ברגע שהם הגיעו, יעקב ראה בחוש כיצד מתממשת הבטחתו של הקב"ה, להגן עליו וזה מה ששכנע גם את לבן שלא כדאי לו לנסות לפגוע ביעקב. הברית הייתה תוצאה של שינוי במאזן הכוחות, ולא תוצאה של 'יראת שמים', ששינתה את גישתו הרוחנית מוסרית של לבן. מלאכים אלה, הם שאפשרו ליעקב להכין עצמו לא רק לדורון ולתפילה, אלא גם למלחמה. הם הם המלאכים= שליחים של הקב"ה, שיצאו בשליחות יעקב אל עשיו, אומנם עם דורון אבל גם כהפגנת כח ומסר לעשיו שלא כדאי להילחם עם יעקב.

שלום כנראה אפשר להשיג רק מעמדה של כח ועוצמה,
כשהצד השני מבין שמלחמה איננה כדאית.
הבה נתפלל שד' יברך את עמו בשלום.