|
 שנת תשס"ו | שבת פרשת צושרים ביחד "תודה על כל מה ..."הרב יוסף כרמלהלכות קרבן תודה מופיעות בפרשתנו, כבדרך אגב, ומלמדות אותנו עקרונות כלליים בהלכות מעשה הקרבנות. וז"ל הכתוב:
"וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַיקֹוָק: אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן: עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו:... וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר" (ויקרא ז' יא-יג).
מפסוקים אלה נוכל ללמוד כמה עקרונות:
א. הלשון "אִם עַל תּוֹדָה", שהיא מותנת "אִם" ומדגישה את עניין ההודאה וההרגשה של "הכרת הטוב" "עַל תּוֹדָה", באה ללמדנו שאין מדובר כאן רק על חובה להודות אלא יש כאן הדרכה - שירגיש המקריב צורך נפשי עמוק להודות לקב"ה על חסדיו (הרי"ף על "עין יעקב" ברכות נד ע"ב). אכן לדעת חלק מן הראשונים אין חיוב להקריב קרבן תודה, אלא שהוא בא לבטא צורך פנימי אמיתי.
ב. אף על פי ש"כל המנחות באות מצה", עשר מכלל ארבעים חלות התודה, באות חמץ.
ג. זמן אכילת קרבן תודה וחלותיו קצר מאוד ויש לאוכלו עד הבוקר שלמחרת הקרבתו.
עקרונות אלה מזכירים לנו את קרבן הפסח. עניינו של קרבן הפסח הוא ההודאה על יציאת מצרים. כך מסביר האברבנאל. כך משמע גם מדברי הרמב"ן בהסבירו את שורש החובה לזכור את יציאת מצרים והופך זאת לשורש כללי וז"ל:
"וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו" (שמות י"ג טז).
זמן אכילתו של קרבן הפסח גם הוא עד הבוקר (עד חצות) שלמחרת הקרבתו.
הריבוי של חלות התודה והזמן הקצר העומד לרשות המקריב לאכילה מחייבים אותו להזמין הרבה אנשים להשתתף עמו בסעודת ההודאה. גם קרבן פסח חייב להאכל ברוב עם, למנוייו, כדי שלא להותיר ממנו.
דיבוק החברים מודגש גם בשני מזמורי התהילים העוסקים בקרבן תודה:
"מִזְמוֹר לְתוֹדָה" (פרק ק) ומזמור "הֹדוּ לַיקֹוָק כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר..." (פרק קז ), שניהם נכתבו בלשון רבים בדווקא.
מדייק מכך הרי"ף (שם) כי כשאדם מודה על הנסים והטובות שהקב"ה גמל עמו הוא צריך להודות גם על הטובות שגמל עם אחרים. חובה זו כלולה גם בנוסח של ברכת הגומל שנאמרת היום במקום הקרבת קרבן התודה, שגם היא נאמרת בלשון רבים ורק בציבור.
נוסיף עוד שיש מקום לומר שפרק קז המתאר את ה"ארבעה שצריכין להודות" (ברכות נד ע"ב), מבחינות רבות מתאר את יציאת מצרים. יוצאי מצרים הם בבחינת:
"תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ: רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף" (שם ד-ה).
הם גם בבחינת:
"יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל... יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק" (שם יב-יד)
שיצאו מבית האסורין. גם בבחינת:
"יוֹרְדֵי הַיָּם... וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו: יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת" (שם כג, כה-כו)
כשעברו בים סוף. הם גם חולים שנתרפאו בבחינת:
"יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם" (שם כ).
אם כך ניתן לסכם ולומר כי כל יהודי חייב להביא קרבן תודה בכל י"ד בניסן ולהודות לקב"ה על יציאת מצרים. זוהי חובה לאומית המוטלת על הפרטים והיא מהווה כרטיס כניסה למי שרוצה להיות חלק מכלל ישראל. מכיון שקרבן זה הוא חובה יש להבדילו משאר קרבנות התודה, שהן רשות או שחייבים לבוא מתוך רגש פנימי של הכרת הטוב "אִם עַל תּוֹדָה". לכן קרבן זה בא על מצה בלבד ואין בו חלות חמץ. אבל בשאר העקרונות יש הקבלה בין קרבן פסח וקרבן התודה, שהרי כל יהודי ויהודי כפרט צריך להודות לקב"ה על הנסים והטובות שגמל עמו. גם הודאה פרטית זו חייבת להיות בציבור ועם הציבור ומתוך שיתוף ההודאה הפרטית עם הטובות שגמל הקב"ה עם כל החייבים.
רמז לכך שהקבלה זו נכונה ניתן למצא בדברי הטור וז"ל:
"והתוספות כתבו שצריך לעשות ג' (מצות) כדפרישית וכ"כ רב עמרם ולזה הסכים א"א הרא"ש ו"ל וכתב ונוהגין באשכנז וצרפת לעשותן מעשרון זכר ללחמי תודה שהיוצא מבית האסורים מביא תודה ותודה היה בה ג' מינין של מצה חלות רקיקין ורבוכה וכל מין היה בה ג' עשרונים ושליש מכל מין היו עושין י' חלות הרי שהגיע לכל ג' חלות עשרון א' ועל כן עושין שלשתן מעשרון" (אורח חיים הלכות פסח סימן תעה).
זכינו לדוגמא נוספת המראה כיצד פרשת השבוע משתלבת בחגים ובמאורעות שחלים באותו השבוע.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
