שנת תשע"ח| שבת פרשת וארא

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: ארץ ישראל

האם ארץ ישראל ניתנה כבר לאבות, או רק הובטחה להם?

וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ ... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'. (ו ד-ח)

ארץ האבות. כשחילק נח את העולם לבניו, נפלה ארץ ישראל בחלקו של שם, שנאמר: וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם (בראשית יד יח), הוא שם בן נח (מדרש רבה ורש"י שם), והכנענים כבשו אותה מזרעו של שם. והקב"ה הבטיח לאברהם שיחזירה לבניו, שהם מזרעו של שם, שנאמר: וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת (שם יב ז). ולמה נמסרה לבני חם? כדי שיהיו שומרי המקום עד שיבאו ישראל (תורת כהנים סוף פרשת קדושים). וביאר הרמב"ן (בראשית י טו) שנמסר לכנען לפי שהוא עבד, כאדם שמפקיד נכסי בן האדון לעבדו עד שיגדל ויזכה בנכסים וגם בעבד.

ארץ ישראל ירושה היא לנו מאבותינו, שנאמר: וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה' (שמות ו ח) - ירושה היא לכם מאבותיכם (בבא בתרא קיט ב). ונאמר: בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וגו' (בראשית טו יח) - לזרעך אתן לא נאמר, אלא לזרעך נתתי, כבר נתתי (ירושלמי חלה פ"ב ה"א), והרי היא שלהם (פני משה שם), שאמירתו של הקב"ה היא מעשה (בראשית רבה פרק מד). בפסיקתא זוטרתא (פרשת שלח, וכן רש"י עבודה זרה נג ב) למדו מהפסוק: קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה (בראשית יג יז), שירושה היא לנו מאברהם. רבי אליעזר (בבא בתרא ק א) סובר שההילוך הזה של אברהם היה מעשה קנין של חזקה, ובקנין זה קנה את הארץ; ולדעת החכמים החולקים עליו וסוברים שהילוך אינו קנין של חזקה, אמר ה' לאברהם קום התהלך בארץ כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו (בבא בתרא שם), שיהיו כיורשים ולא כגזלנים, ולא יהיה רשות ופתחון פה לבעל דין לקטרג (רשב"ם שם).

משניתנה הארץ לאברהם פקעה זכותן של אומות העולם בה, ומאותו הזמן הארץ היא כבר של אברהם וזרעו אחריו. שהרי באותו מעמד של ברית בין הבתרים שנאמר לאברהם "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", נאמר לו: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וגו' (בראשית טו יג) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה (שם טו), הרי שבעודם בעינוי ובעבדות היתה ארץ מצרים לא שלהם, אלא ארץ האמורי שלהם (כפתור ופרח פ"י). ומשום כך לא יכלו הנכרים שעבדו לאילנות לעשותם עבודה זרה שיאסרו בהנאה, כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו (עבודה זרה נג ב ורש"י).
הקנין שהיה לישראל בארץ ישראל מצד ירושת האבות, עשה את הארץ למוחזקת להם עוד קודם שנכנסו לארץ, ולכן נטלו בנות צלפחד את חלק הבכורה של אביהן - שאף על פי שמת במדבר קודם שנכנסו לארץ, ואין הבכור נוטל פי שנים בדבר הראוי להגיע לידי מורישו, אלא במה שמוחזק בידו כבר בחייו, מכל מקום ארץ ישראל מוחזקת היא (בבא בתרא קיט א).

קדושתה. משעת נתינת הארץ לאבות יש בה קדושה עצמית, שאינה תלויה בקדושה הבאה על ידי הכיבוש לחיוב המצוות התלויות בארץ. ולכן מצינו כמה דברים התלויים בקדושת הארץ וחשיבותה שנהגו עוד מימי האבות:
(א)  נשתוקקו האבות להקבר בארץ ישראל (כפתור ופרח שם).
(ב)  נאמר ליצחק: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת (בראשית כו ג), לפי שיצחק היתה לו קדושת עולה תמימה; וכשם שעולה היוצאת חוץ לעזרה נפסלת, אף יצחק אם היה יוצא לחוץ לארץ היה נפסל (בראשית רבה שם).
(ג)   ויעקב אמר: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים (בראשית כח כא) - שכל זמן שהוא בארץ ישראל, יש לו אלוה; וכשאינו בארץ ישראל, דומה כאילו אין לו אלוה (תוספתא עבודה זרה פ"ה).
(ד)  ולכן לא לקח אברהם את הגר אלא מקץ עשר שנים לשבתו בארץ כנען (בראשית טז ג), לפי שאין ישיבת חוץ לארץ עולה מן המנין של עשר שנים, שאמרו שאם נשא אשה ושהתה עמו זמן זה ולא ילדה ישא אחרת, שמא משום עוון ישיבת חוץ לארץ היו עקרים (יבמות סד א ורש"י). וביאר היראים (השלם סי' תיג) שאף על פי שבימי אברהם עדיין לא נתקדשה ארץ ישראל על ידי כיבוש, מכל מקום "חפצי הבורא היו בה, שהרי סולם שראשו מגיע השמימה היה קבוע בה".

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר