שנת תשע"ח| שבת פרשת משפטים

שו"ת במראה הבזק: אמירת "צידוק הדין" ותפילת אשכבה בימים שאין אומרים בהם תחנון

(מתוך ח"ב)
קאלי, קולומביה                         Cali, Colombia

ניסן תשנ"א

 שאלה

ראיתי שנהוג, שלא לומר "צידוק הדין" בימים שאין אומרים בהם תחנון. והנה יש משפחות שמרגישות, שמחסרים מטקס הקבורה, אם אין אומרים "צידוק הדין" או "א-ל מלא רחמים". אני מתקשה להסביר להם את המנהג של אי אמירת "צידוק הדין וא-ל מלא רחמים", כשהם במצב של אבילות.

האם יש מקום לאומרם בימים אלה?

 תשובה

א.  על אף קיומו של המנהג שלא לאמור תפילת אשכבה (אמ"ר) בימים שאין אומרים בהם תחנון, יש על מי לסמוך לאומרה בכל עת, בדירוג הבא של רווחות ההיתר:
א. בתוך השבעה (שלא בשעת הלוויה!) אומרה אפילו ליד הקבר¹;
ב. באומרה בבית-הכנסת ביום היארצייט וכדו'²;
ג.   ביום היארצייט באומרה לפני הקבר³;
ד. לנוהגים לאומרה בשעת הלוויה - לאומרה אז⁴ (והוא הדין לאומרה תוך השנה ליד הקבר).
באופנים א' וב' יכול להנהיג לאומרה בכל אופן. באופנים האחרים - אין זה מן הראוי לבטל את המנהג באופן מוחלט וקבוע, אבל אפשר לשנות את הנסיבות, כגון כשהאבל מבקש לאומרה וראו שהנוכחים הם כאלה שקשה להסביר להם פשר המנהג המקובל.

ב.  מכיון שהתנהג שלא לאמור "צידוק הדין" בימים שאין אומרים בהם תחנון הוא קדום⁵, מוטב, אם אפשר, להסתפק באמירתו על-ידי האבל בינו לבין עצמו (ויכול הרב לסייעו בכך), שלא במניין⁶; ואם תקשה גם "חריגה" קטנה זו להתקבל על דעת האבלים, נראה שיכול לסמוך על דעת המחבר⁷ לאומרו כבכל יום.
_____________________

¹  על-פי מה שכתוב ב"מגן אברהם" (שו"ע אורח חיים סי' תרצו).

²  כן הוא משמעות דברי ה"משנה ברורה" (שם סי' תקמז ס"ק ח).

³  כן היא מסקנת "כל בו על אבילות" (חלק א עמ' 213-212).

⁴ ב"כל בו" הנ"ל (חלק ב עמ' 73-71) הסיק ש"בשעת לויה יותר טוב שלא לאומרה בימים שאין  אומרים תחנון" , אך גם כתב שאי-אפשר למחות במי שרוצה בכל זאת לאומרה (ובחלק א' נראה  שכן דעתו גם בתוך השנה [לאחר השבעה])

⁵ רמ"א (שו"ע יורה דעה סי' תא, ו), שכן דעתו להכריע כמנהג המובא בראשונים (בטור שם).

⁶  כן כתב ב"גשר החיים" (ח"א פרק טז אות ה).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר