שנת תשע"ח| שבת פרשת קרח

בנוסף לגדלות בתורה, מה הן התכונות הנדרשות מדיין בישראל?
בדברינו בשבוע שעבר התחלנו לברר והבאנו את דברי הרמב"ם שמחייב גם ידע כללי, הבנה במדע ושפה זרה (פרק ב' מהלכות סנהדרין).
בהמשך לעיון בדבריו שם, בהלכה ז', מובאים הדברים הבאים: "וידועים לשבטיכם אלו שרוח הבריות נוחה מהם, ובמה יהיו אהובים לבריות בזמן שיהיו בעלי עין טובה, ונפש שפלה, וחברתן טובה, ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות".
דיין צריך להיות מי שמוצא חן ושכל טוב לא רק בעיני אלקים, אלא גם בעיני אדם. לכן, הליך הסמיכה לדיינות כלל גם הכרה ציבורית במי שהחכמים הגדולים המליצו עליו כגדול בתורה. משום כך, אי אפשר היה לסמוך סמיכה לדיינות, בחדרי חדרים, והיה צורך להקהיל את הציבור כולו ולקבל את הסכמתם. מי שמידותיו והליכותיו  לא קידשו שם שמים, לא היה ניתן לסמוך אותו כדיין. זו הסיבה שהרומאים היו יכולים לנסות לבטל את הסמיכה (ובסופו של דבר לצערנו גם הצליחו) ע"י כך שהטילו עונש מוות על כל עיר שיתקיים בתוכה טקס סמיכה ציבורי (עיינו סנהדרין יג ע"ב/י"ד ע"א). מזג שיפוטי גם הוא כלול בדרישה זו.
הרמב"ם (שם) ממשיך ומונה את התכונות הנדרשות: "אנשי חיל אלו שהן גבורים במצות ומדקדקים על עצמם וכובשין את יצרן עד שלא יהא להן שום גנאי ולא שם רע ... ובכלל אנשי חיל שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו".
הרמב"ם נותן לביטוי "אנשי חיל", שתי משמעויות:הראשונה, על פי מאמר חז"ל במסכת אבות (פ"ד מ"א): "איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר (משלי ט"ז) 'טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר' ".
המשמעות השניה: אמיצים, שמוכנים להגן על העשוקים.
ברור שהרמב"ם לא בא להוציא את הביטוי מפשוטו - אנשי חיל מי ששרתו בצבא ויצאו לעזרת ד' בגיבורים. זוהי משמעות ביטוי זה בכל ההופעות שלו בכל התנ"ך, אלא שאפשרות זו לא הייתה מעשית, בימי הרמב"ם.
בימנו, אי שרות בצבא איננו דר בכפיפה אחת עם אלו "שרוח הבריות (מכל חלקי העם) נוחה מהם". לכן, עוד מימי ייסוד "ארץ חמדה", (לפני שלושים ואחת שנים) קבע מורנו ורבנו, מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל כי שרות צבאי הוא תנאי קבלה הכרחי (אומנם בלתי מספיק), למי שהוא חייב גיוס על פי חוק.
השרות בצבא הסדיר ואח"כ ביחידות המילואים, לא פגעו כהוא זה בגדילה בתורה של חובשי ספסלי בית המדרש, ההיפך, השרות הצבאי רק העצים גדלות זו.
הרמב"ם (שם) מונה תכונה נדרשת נוספת: "שונאי בצע אף ממון שלהם אינן נבהלין עליו, ולא רודפין לקבץ הממון".
על פי כלל זה נקבע כבר מהיום הראשון של יסוד "ארץ חמדה", כי כל השירותים הרוחניים ש"ארץ חמדה" מציעה לציבור יהיו, תמיד, ללא התניה בתשלום. כל מגידי השיעורים, עורכי החופות והמשיבים לשאלות אינם מקבלים תשלום כספי על כך. למרות הדוחק הכלכלי, הלומדים ונשותיהם, שמים בראש מעייניהם את הגדילה בתורה ולא את קיבוץ הממון.
מי ייתן ונזכה להחזיר עטרה ליושנה ולחזות במערכת משפט ישראלית-יהודית המבוססת אך ורק על אדני צדק לפי כללים אלה.