שנת תשס"ו | שבת פרשת פנחס

שו"ת במראה הבזק

(מתוך ח"א)
לימה, פרו uLima, Per
כסלו, תנש"א

בניית מקווה כהילכתה, מקווה ע"פ שיטת חב"ד.

שאלה
בעניין, בניית מקווה טהרה בקהילתנו. יודיעני נא דעתו בעניין המקווה עפ"י שיטת חב"ד, וכיצד עלי לנהוג לכתחילה?

תשובה
נהוג היום, לבנות מקוואות ע"י אוצר של מי גשמים, שאין טובלים בו. ולאוצר מחוברת בריכה, שבה טובלים. החיבור בין האוצר לבריכה, יכול להיעשות בשתי דרכים:
א. זריעה — ששופכים מים שאובים לאוצר. המפלס עולה ונשפך לבריכה, דרך הנקב שבין האוצר לבריכה.
ב. השקה — שופכים מים שאובים לבריכה. לפני הטבילה, פותחים את הנקב שבין האוצר לבריכה, והמים משיקים.

לדעת הראב"ד[1], צריך שתמיד יהיה במקווה רוב של 40 סאה מי גשמים. ולכן, הכשר מקווה הבנוי על זריעה, לא מועיל, שהרי מי הגשמים המקוריים שבאוצר, מתחלפים.

המחבר והרמ"א לא פסקו כראב"ד. והחזו"א[2] הכריע, שאין לחוש לראב"ד. ולכן, לדעתו, צריך לבנות מקווה הבנוי רק על זריעה. ויש בזה הרבה יתרונות. כגון; שהמים נקיים תמיד, ואין חשש, שכאשר ינקו את המקווה, ישתמשו בחומרים העלולים לפסול את המקווה.

יש מקוואות שיש בהם שני אוצרות, כדי לחוש לדעת הראב"ד. אך החזו"א דחה דבריהם. וכתב, שאף אם יש אוצר השקה, אין זה מועיל לשיטת הראב"ד. שהרי, המים מתחלפים דרך הנקב, בזמן הטבילה.

מקווה של חב"ד מבוסס על אוצר השקה. אך, הוא נמצא מתחת לבריכה שבה טובלים. ואין חשש שהמים יתערבו. שהרי מי הבריכה חמים, ומי האוצר קרים.

לסיכום:
1. לשיטת החזו"א יש לבנות מקווה, רק ע"י אוצר זריעה.
2. יש מחמירים ומצריכים גם השקה (והחזו"א נחלק עליהם).
3. מקווה עפ"י שיטת חב"ד, מבוסס רק על אוצר השקה. והוא בנוי מתחת לבריכה. כך, שההשקה היא דרך רצפת המקווה.

כל המקוואות, בין המבוססים על אוצר השקה ובין המבוססים על אוצר זריעה כשרים. אמנם, למקווה של חב"ד יש יתרונות. שהרי אנו יוצאים ידי חובה, אף לדעת הראב"ד. כמו כן, אין חשש שלא יפתחו את הנקב, המחבר את המקוואות, שהרי הוא פתוח תמיד. וכן, אין חשש שימלאו את המקווה בפחות מדי מים, לפני שהמים יגיעו לגובה ההשקה. אך יש בו חיסרון שמי האוצר מתלכלכים, ומדיפים ריח רע, וזו גם בעיה הלכתית.
אם רוצים להדר ולצאת ידי חובת כמעט כל שיטות הראשונים[3], ויש אפשרות כספית, כדאי לבנות את המקווה עם אוצר זריעה בצידו, ותחתיו אוצר השקה, הבנוי עפ"י שיטת חב"ד. כדי לפתור את בעיית הליכלוך באוצר ההשקה התחתון, יש להגביה במעט את אזור ההשקה שברצפת המקווה[4] ולא את אזור ההשקה שתחת המדרגה[5] - כדי שהלכלוך לא יוכל להיכנס בצורה חופשית לאוצר[6]. מילוי המקווה יהיה אך ורק דרך אוצר הזריעה, כדי למנוע הצטברות ג' לוגים שאובים, הפוסלים את המקווה. רצ"ב שרטוט, והוראות כלליות, לבניית מקווה של אוצר זריעה ואוצר השקה תחת המקווה[7].

--------------------------------------------------------------------------------

[1] עיין שו"ע יו"ד, סימן ר"א, סעיף כ"ד. ובש"ך, ס"ק ס"ג, ובדגול מרבבה.
[2] חזו"א יו"ד סי' קכ"ד טהרת מים, לרב טעלושקין, בסוף סימן ס"ד.
[3] למעט שיטת חכמי נרבונא, המובאים במאירי על מסכת חגיגה, דף כ"א, ע"ב, ד"ה שתי גומות, החוששין משום קטפריס.
[4] וגם אותו, לא לעשות במרכז המכסה, כיוון שהימצאות אזור מוגבה באמצע המקווה, עלול להביא לידי מכשול, שהטובלים יינזקו בו כשלא ירגישו.
[5] כיוון שפתח השקה זה, אינו בשליטת המנקה. וייתכן שיישארו שם מים מסביב גם בשעת ניקוי המקווה. וכן ייאסף שם מסביב לכלוך, שלא ניתן לניקוי.
[6] עפ"י הצעת מרן הגאון, הרב שאול ישראלי.
[7] מתוך מבנה המקוואות והכשרם, על פי עמודים ל"ד-ל"ה, נ'-נ"א. להרב דוד מינצברג, בהוצאת המרכז הארצי למען טהרת המשפחה בישראל, ירושלים, תשל"ג.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר