שנת תשס"ו | שבת פרשת ואתחנן

שו"ת במראה הבזק

חיפה, ישראל Israel Haifa,
אייר תשס"ד

הלכות "שמחות", לקראת סיום שנת אבל

שאלה
אמי ע"ה נפטרה בד' במנחם-אב תשס"ג ונקברה למחרת, בה' במנחם-אב.
מתי מסיימים לומר קדיש? מתי מסתיימים שנים-עשר חודשי האבלות, ומתי יום הזיכרון? מה משמעותם של יום הקבורה ויום הפטירה בשנה הראשונה? באיזה יום יש חשיבות לעלייה לקבר?
אם אין אבלים אחרים, האם יש עניין לעבור לפני התיבה בחודש השנים-עשר?
מה ה"חיוב" בשבת שלפני יום השנה בתפילות, עלייה לתורה וכו'?

תשובה
א. סיום אמירת הקדיש לפי מנהג האשכנזים הוא לאחר י"א חודשים מיום הקבורה[1]. במקרה שיש פער של יותר מיום בין הפטירה לקבורה, ישנה מחלוקת פוסקים כיצד למנות את התקופה הזו, מיום הפטירה או מיום הקבורה, וכל אחד ינהג לפי מנהג מקומו. אם המנהג איננו ידוע, הבחירה נתונה בידיו כמי לנהוג[2].
ב. כאשר יום הקבורה הוא למחרת יום הפטירה, יש לקבוע את סיום י"ב חודשי האבלות לפי יום הפטירה[3]. יש לציין שלגבי סיום אבלות י"ב חודשים אין אומרים "מקצת היום ככולו"[4], וכן שלגבי יום הזיכרון עצמו – בשנה הראשונה נוהגים כבתוך י"ב חודשי האבלות[5].
ג. יום השנה (היארצייט) נקבע לפי יום הפטירה, ללא קשר לתאריך הקבורה[6], ואין חילוק בין השנה הראשונה לשאר השנים[7].
ד. העלייה לקבר היא ביום השנה[8].
ה. למסקנה, במקרה שלך יש לסיים לומר קדיש בד' תמוז, את דיני י"ב חודש יש לסיים בד' במנחם-אב (ואין אומרים בזה מקצת היום ככולו), וד' במנחם-אב הוא גם יום השנה, בין בשנה זו ובין בשאר שנים, ובו ישנה חשיבות גם לעלייה לקבר.
ו. אבל שרוצה לעבור לפני התיבה גם בחודש הי"ב לאבלותו, רשאי לעשות זאת באופן אקראי[9]. ויש מהאחרונים שמשמע מדבריו שראוי לעבור אף בחודש הי"ב[10], אך המנהג הוא שהאבל אינו עובר באופן קבוע[11].
ז. מנהג ישראל[12] שהאבל בשבת לפני יום השנה עולה למפטיר[13], ויש נוהגים שהוא אומר קדיש בערבית של ליל שבת (הקדיש שנאמר לאחר "מזמור שיר ליום השבת"), מתפלל מוסף ואומר קדיש בערבית של מוצאי שבת[14]. יש שכתבו שכל זה החל מהשנה השנייה, שכן בשנה הראשונה האבל אינו עובר לפני התיבה בשבת, והולכים בעניין זה אחר המנהג[15].


--------------------------------------------------------------------------------

[1] הרמ"א (שו"ע יו"ד סי' שעו סע' ד) פסק שאומרים קדיש י"א חודש, וה"ביאור הלכה" (סי' קלב) פסק שמונים מיום הקבורה.
[2] ה"ביאור הלכה" (שם) כתב שגם אם חלפו כמה ימים בין הפטירה לקבורה יש למנות מיום הפטירה, ונראה שטעמו הוא משום שפוסק שאת יום הזיכרון יש לקבוע גם במקרה כזה לפי יום הפטירה, כפי שסתם (שם) וכמו שכתב ב"משנה ברורה" (סי' תקסח ס"ק מד) כדעה עיקרית (ורק בשם "יש אומרים" הביא את דעת הש"ך), שאם ימנה את י"א החודשים במקרה כזה מיום הקבורה ייראה כאילו שאמר קדיש גם בתוך החודש הי"ב, מפני שאנשים נוטים להתייחס ליום השנה כאל סיום י"ב החודשים, כמו שכתב הט"ז (שו"ע יו"ד סי' תב ס"ק ט), והדבר יפגע בכבוד הוריו, שנראה כמחזיק אותם לרשעים.
סברא כזו כתב ה"מטה אפרים" (ב"אלף למטה", דיני קדיש יתום שער ד סע' א), ומדבריו שם נראה שגם כשהקבורה למחרת הפטירה יש למנות מיום הפטירה, מה שעולה גם מסברא זו, ואדרבה – הרי במקרה זה גם לדעת הש"ך ייקבע יום הזיכרון על-פי יום הפטירה; אלא שייתכן שה"ביאור הלכה" לא חשש לסברא זו במקרה כזה, אלא רק כשיש פער של כמה ימים, מפני שבפועל אין הדבר נראה כל-כך לאנשים כאמירת קדיש בחודש הי"ב, שהרי י"א חודשים מהקבורה מסתיימים למשל, בד' בתמוז (ה' הוא כבר היום הראשון של החודש הי"ב), ויום השנה לפטירה הוא ד' במנחם-אב, ובאותה מידה שאנשים טועים להתייחס ליום השנה כאל סיום י"ב החודשים כך גם טועים להתייחס אליו כיום האחרון של תקופה זו, ולא כאל היום שלמחרת היום האחרון, ובהתאמה לכך יתייחסו לד' בתמוז כאילו הוא היום האחרון של י"א החודשים מהפטירה, ולא כאל היום הראשון של החודש הי"ב ממנה והאחרון של י"א החודשים מהקבורה.
אך מ"גשרהחיים" (פרק ל סע' ט ס"ק י) שסתם שמונים מיום הקבורה ולא חילק בין המקרים, נראה שלדעתו מונים מיום הקבורה גם כשיש כמה ימים בין הפטירה לקבורה.
נראה שבמקרה כזה יכול אדם לנהוג כאחת מדעות אלה לפי בחירתו, אם אינו יודע על נוהג ברור במקומו או במשפחתו.
[3] נחלקו הפוסקים אם מונים מיום הפטירה או מיום הקבורה. הט"ז (שו"ע יו"ד סי' תב ס"ק ט) הביא את דברי ה"משאת בנימין" שמונים מיום הקבורה וחלק עליו, ואילו הש"ך (שם ס"ק י וב"נקודות הכסף") הסכים עם ה"משאת בנימין". ה"משנה ברורה"(סי' תקסח ס"ק מד וב"ביאור הלכה" שם סי' קלב) הכריע שי"ב חודשי האבלות נמנים מיום הקבורה.
[4] שו"ע (או"ח סי' שצה סע' ג).
[5] רמ"א (שם).
[6] הרמ"א (שו"ע יו"ד סי' תב סע' יב)פוסק שיום השנה נקבע לפי יום הפטירה, למעט כאשר הבן נכח בקבורה ולא בפטירה. רוב האחרונים – הש"ך (שם) בשם ה"לבוש", ה"משאת בנימין", מהר"י ברין המובא בב"ח, ובעקבותיהם הפוסקים המאוחרים יותר – לא חילקו בעניין זה ופסקו שיום הפטירה הוא הקובע גם במקרה כזה.
[7] יש מחלוקת אם הדין כך גם בשנה הראשונה. דעת ה"משאת בנימין" שכל האמור הוא בשנה השנייה ואילך, אבל בשנה הראשונה יש לקבוע את יום השנה ביום הקבורה. הדבר נובע מכך שלדעתו מונים את י"ב החודשים מיום זה, ואין לפצל את יום השנה מסיום האבלות. הט"ז (שם) חולק לגבי סיום האבלות, ובהתאם לכך סובר שיום הזיכרון נקבע גם הוא ביום הפטירה – גם בשנה הראשונה. הש"ך (שם) מסכים, כאמור, עם ה"משאת בנימין" לגבי סיום האבלות, אך לגבי יום השנה הוא מבחין בין מקרה שבו הייתה הקבורה יום לאחר הפטירה – שאז האבלות המסתיימת יום לפני "יום השנה" של הקבורה, תסתיים ב"יום השנה" של הפטירה, – ואז יש לציין ביום זה את יום השנה, לבין מקרה שבו היו כמה ימים עד הקבורה – שאז יש לנהוג בשנה הראשונה שיום השנה הוא ביום הקבורה, כדעת ה"משאת בנימין".
ה"משנה ברורה"(שם) כתב שבכל מקרה קובעים את יום הזיכרון לפי יום הפטירה, ורק בשם "יש אומרים" הביא שלגבי שנה ראשונה יש להבחין בין מקרה שבו הייתה הקבורה יום לאחר הפטירה, שאז האבלות, המסתיימת יום לפני "יום השנה" של הקבורה תסתיים ב"יום השנה" של הפטירה, ואז יש לציין ביום זה את יום הזיכרון, לבין מקרה שהיו כמה ימים עד הקבורה – שאז יש לנהוג בשנה הראשונה שיום הזיכרון הוא ביום הקבורה. משמעות הדבר היא שאם יש מנהג במקום או במשפחה כדעה זו – זהו מנהג לגיטימי, אך אם לא ידוע על מנהג כזה יש לנהוג בסתמא שיום הזיכרון נקבע תמיד לפי יום הפטירה. עיין עוד ב"גשר החיים" (פרק לב ס"ק ח) ,שכתב שיום הזיכרון הוא ביום הפטירה, וי"ב חודשי האבלות נמנים מהקבורה, ושכשיש שלושה ימים ומעלה בין הפטירה לקבורה "נוהגים רבים כש"ך".
למעשה במקרה שלך, שיום הקבורה היה למחרת יום הפטירה, ודאי שיש לקבוע את יום השנה ביום זה (ד' במנחם-אב),כיוון שכך דעת רוב הפוסקים מלבד ה"משאת בנימין".
[8] יש לציין, שמשמעות דברי השו"ע(יו"ד סי' שדמ סע' כ) שעולים לקבר בסוף י"ב חודשי האבלות ללא קשר ליום הזיכרון, ויש שנהגו כך גם לגבי שאר מנהגי יום הזיכרון – לנהוג בהם גם ביום זה, אף אם אינו יום הזיכרון – עיין ב"פני ברוך" (סי' לג סע' יז-יח; סי' לז סע' ח; סי' לט סע' מב). אלא שמנהג זה בפועל (וכן משמע מה"פני ברוך" שם) הוא בשנה מעוברת – שאז יש חודש הפרש בין סיום י"ב החודשים ליום הזיכרון, ואולי גם כשחלפו כמה ימים בין הפטירה לקבורה, שסיום י"ב חודשים מרוחק מיום הזיכרון, לנוהגים לקבוע אותו גם במקרה כזה ביום הפטירה, ולא כשמדובר בימים רצופים, שהרי י"ב החודשים מסתיימים יום לפני התאריך שבו נקבע יום הזיכרון. על כל פנים, במקרה כשלך אין בכך נפקא מינה, שהרי סיום י"ב החודשים הנמנים מיום הקבורה מתאחד עם יום הפטירה.
[9] שו"ת "שבט הלוי" (ג סי' קסה) וה"פני ברוך" (סי' לה הערה א) בשמו.
[10] ה"מטה אפרים" (דיני קדיש יתום שער ד סעיף ב) ובדומה לזה כתב "גשר החיים" (פרק ל סע' ט ס"ק ג) לגבי קדיש דרבנן.
[11] פשטות דברי הרמ"א (שו"ע יו"ד סי' שעו סע' ד), וכך דייק ממנו ב"פני ברוך" (שם).
[12] אי אפשר להגדיר את התפילות לפני התיבה בשבת שלפני יום השנה כ"חיוב" מעיקר הדין, אם לזה כוונתך בהדגשת המלה חיוב, שכן אין זה אלא מנהג מאוחר יחסית; אלא שמתוך החשיבות שמורגלים אנשים לייחס למנהגי הקדיש, התפילות לפני התיבה וכו' הורגלו להשתמש במינוח "חיוב".
וייתכן שלאחר שהורגלו להקפיד על כך יש בכך חיוב מצד כיבוד הורים, כי אולי מי שלא יעשה כמנהג זה, ולא מחמת אילוצים, ייראה כמזלזל בכבודם.
[13] "ביאור הלכה" (סי' קלז ד"ה בשבת), וביאר שמנהג זה אינו דוחה את אבי הילד קודם המילה אף שנדחה, בניגוד ל"חיובים" אחרים, מפני מי שיש לו יום זיכרון באותו היום.
[14] "גשר החיים" (פרק לב ס"ק ב) ו"פני ברוך" (סי' לט סע' ב). עיין שם בהערות המקור לכל אחד ממנהגים אלה.
[15] "פני ברוך" (שם). אך מובן שלכל הדעות גם בשנה ראשונה יש מקום למפטיר, תפילה במוצאי שבת והקדישים הנ"ל.
 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר