|
 שנת תשס"ו | שבת פרשת עקבכמה ארונות היו?הרב יוסף כרמלבפרשתנו מצווה הקב"ה על משה רבנו:
"בָּעֵת הַהִוא אָמַר יְקֹוָק אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ" (דברים י' א).
משה מספר לעם:
"וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי" (שם, שם ג).
נשאלת השאלה מה הקשר בין המסופר כאן לבין הציווי בפרשת תרומה:
"וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ: וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב" (שמות כ"ה י-יא).
ועם הנאמר בפרשת בהעלותך:
"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְקֹוָק וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְקֹוָק רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל"
(במדבר י' לה-לו).
האם מדובר ביותר מארון אחד? ואם כן, איזה מהם היה יוצא למלחמה?
בשאלה הראשונה נחלקו האמוראים בתלמוד הירושלמי:
"תני רבי יודה בן לקיש אמר שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר אחד שהייתה התורה נתונה בתוכו ואחד שהיו שברי הלוחות נתונין בתוכו. זה שהייתה התורה נתונה בתוכו היה מונח באהל מועד ... זה שהיו שברי הלוחות בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן ... ורבנן אמרי ארון אחד היה ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה" (שקלים פ"ו ה"א) ואיננו מכריע.
הבבלי איננו עוסק בשאלה זאת. "אבן עזרא" (במקום) מנסה להוכיח מלשון הכתוב בפרשתנו:
"וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְקֹוָק" (שם, שם ה)
שהיה רק ארון אחד. שהרי לפי הדעה שהיו שני ארונות הועברו הלוחות השניים אל הארון הראשון ושברי הלוחות הראשונים הועברו אל הארון השני. אך "אבן עזרא" מסכם "והקבלה תנצח". משמע שלדעתו לשיטת רבי יהודה בן לקיש יש יותר תמיכה בחז"ל אף על פי שהחולקים עליו, בירושלמי, הם רבים-רבנן.
פשט הכתובים במקומות רבים מוכיח כי הארון נדד עם מחנה המלחמה בזמן כיבוש הארץ כמתואר בספר יהושע וספר שופטים. כך הוא גם פשט הכתוב בפרשת בהעלותך, שם התורה מדברת במפורש על ארון היוצא עמם בזמן מלחמה.
אנחנו נלך בדרך זו גם בהסבר פרשיית הבאת הארון עם הכרובים למערכה נגד הפלשתים באבן העזר (אף על פי שרבנן בירושלמי מביאים מקור זה להוכיח את שיטתם וצ"ע).
סדר המאורעות כמתועד בספר שמואל א' ד': הפלשתים נערכו למלחמה מול עם ישראל. עם ישראל בהנהגת בני עלי יצא למערכה שתוצאותיה היו קשות מאוד:
"וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתִּטֹּשׁ הַמִּלְחָמָה וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ".
מסקנת הזקנים לא הייתה חזרה בתשובה ותיקון הקלקולים. בתפיסת עולם אלילית מחליטים הם "להכריח" את הקב"ה לבוא ולהצילם, על ידי הבאתו - הבאת הארון לשדה הקרב:
"נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ... וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים".
החלטה יוצאת דופן זו שהרי עד עתה יצא למלחמה רק ארון העץ עושה רושם גדול בשני המחנות.
"וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֶל הַמַּחֲנֶה וַיָּרִעוּ כָל יִשְׂרָאֵל תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתֵּהֹם הָאָרֶץ: וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים אֶת קוֹל הַתְּרוּעָה וַיֹּאמְרוּ מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים ... וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי אָמְרוּ בָּא אֱלֹהִים אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם: אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר".
דא עקא, התוצאה המקווה של בני ישראל לא התממשה. ההיפך, הפלשתים - עובדי האלילים, מצאו עצמם "עם הגב לקיר" התחזקו והכריזו:
"הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים כַּאַשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים וְנִלְחַמְתֶּם".
סופו של הקרב היה נורא:
"וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו וַתְּהִי הַמַּכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רַגְלִי: וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקָח וּשְׁנֵי בְנֵי עֵלִי מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס".
יתכן וזו הסיבה גם להמצאות פרשיה זו בפרשתנו, בחלק הראשון של ספר דברים העוסק רבות במלחמה באיסור עבודה זרה והמנסה לעקור מן השורש תפיסות עולם אליליות. יתכן וזו גם הסיבה לאזכור חטא העגל תחת אותה הגדרה "בָּעֵת הַהִוא" (שם שם ח).
דווקא בימים אלה, שעת מבחן ומלחמה
הבה "נחפשה דרכינו ונחקורה" כיצד ניתן לתקן ולשפר בתוך המחנה שלנו.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
