|
 שנת תשס"ה | שבת פרשת ויחיתפוס לשון אחרון?הרב יוסף כרמלהפטרתנו עוסקת בצוואתו של דוד המלך לבנו הצעיר שלמה היושב כבר בחיי אביו על כסא המלכות. הקשר לפרשה פשוט וברור שהרי גם בפרשה אנו עוסקים בצוואתו של יעקב אבינו לבניו.
ננסה השבוע לברר פרט אחד מתוך צוואתו של דוד המלך. "וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם וְהוּא יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיקֹוָק לֵאמֹר אִם אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב: וְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל" (מלכים א ב' ח-ט). שלמה, נדרש להשתמש בחכמתו ול"טפל" בשמעי בן גרא. מי הוא שמעי? א. בן משפחת שאול, המלך שקדם לדוד, כמו שמפורש במגילת אסתר "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי" (אסתר ב' ה). ב. שמעי הוא כנראה המנהיג של בניה של רחל כפי שהוא מכונה בכתוב "רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף" (שמואל ב י"ט כא). ג. שמעי הוא איש חכם מאוד שהרי חז"ל מוסרים לנו כי הוא היה רבו של שלמה, החכם מכל אדם. כך מצינו בגמרא "ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: לעולם ידור אדם במקום רבו, שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה" (ברכות דף ח ע"א). ננסה עתה לברר כיצד הצליח שלמה המלך "להפיל את שמעי בפח". לאחר שמתברר לשלמה כי אדניה לא זנח את תכניתו לתפס את השלטון, מזהיר הוא את שמעי, כמורד פוטנציאלי נוסף, "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי וַיֹּאמֶר לוֹ בְּנֵה לְךָ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם וְיָשַׁבְתָּ שָׁם וְלֹא תֵצֵא מִשָּׁם אָנֶה וָאָנָה: וְהָיָה בְּיוֹם צֵאתְךָ וְעָבַרְתָּ אֶת נַחַל קִדְרוֹן יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת דָּמְךָ יִהְיֶה בְרֹאשֶׁךָ" (מלכים א ב' לו-לז). שמעי מקבל על עצמו, הגבלות תנועה אלה "וַיֹּאמֶר שִׁמְעִי לַמֶּלֶךְ טוֹב הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּך" (שם, שם לח). שלש שנים מאוחר יותר מפר שמעי את תנאי מעצרו "וַיְהִי מִקֵּץ שָׁלֹשׁ שָׁנִים וַיִּבְרְחוּ שְׁנֵי עֲבָדִים לְשִׁמְעִי אֶל אָכִישׁ בֶּן מַעֲכָה מֶלֶךְ גַּת וַיַּגִּידוּ לְשִׁמְעִי לֵאמֹר הִנֵּה עֲבָדֶיךָ בְּגַת: וַיָּקָם שִׁמְעִי וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיֵּלֶךְ גַּתָה אֶל אָכִישׁ לְבַקֵּשׁ אֶת עֲבָדָיו וַיֵּלֶךְ שִׁמְעִי וַיָּבֵא אֶת עֲבָדָיו מִגַּת" (שם, שם לט-מ). השאלה היא מה ראה שמעי לשטות זו, וכי כדאי לו לסכן את חייו בעבור מחירם של שני עבדים? גם כששלמה מוכיחו אין לו לכאורה תשובה "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲלוֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ בַיקֹוָק וָאָעִד בְּךָ לֵאמֹר בְּיוֹם צֵאתְךָ וְהָלַכְתָּ אָנֶה וָאָנָה יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת וַתֹּאמֶר אֵלַי טוֹב הַדָּבָר שָׁמָעְתִּי: וּמַדּוּעַ לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת שְׁבֻעַת יְקֹוָק וְאֶת הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ" (שם, שם מב-מג). נסביר את העניין על סמך יסוד הלכתי. מובא במשנה "מעשה נמי בציפורי, באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש (ובאמצע תקופת השכירות החליט בית הדין לעבר את השנה), ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי יוסי, (המשכיר תבע שכירות של חודש נוסף שהרי סיכמו זהוב לכל חודש, השוכר טען שאיננו צריך לשלם שהרי סוכם על שנים עשר זהובים לשנה) ואמרו: יחלוקו את חדש העיבור. אמר רב: אי הואי התם (אם אני הייתי צריך לפסוק בדין זה) הוה יהיבנא ליה כוליה למשכיר (הייתי מחייב את השוכר בחודש נוסף). מאי קא משמע לן - תפוס לשון אחרון (וכיון שהסיכום היה דינר זהב לחדש, הרי השוכר חייב) (בבא מציעא דף קב ע"ב)". לכאורה שמעי סבר שהלכה כדעת רב ונאסר עליו רק לעבור את נחל קדרון, ששימש כגבול בין בנימין ןיהודה, כדי שלא יוכל לארגן מרד בעזרת בני שבטו. לכן הרשה לעצמו ללכת לגת ולצאת מירושלים בלי לעבור את נחל קדרון. לעומתו טען שלמה המלך אני אסרתי עליך לצאת "אָנֶה וָאָנָה", לכל הכיוונים ולכן עברת על שבועתך, כפי שמדגיש הוא בתוכחתו לשמעי " הֲלוֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ בַיקֹוָק וָאָעִד בְּךָ לֵאמֹר בְּיוֹם צֵאתְךָ וְהָלַכְתָּ אָנֶה וָאָנָה יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת".
לאחר שקיים שלמה את צוואתו של דוד אביו מסכם הכתוב "וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד שְׁלֹמֹה" (שם, שם מו).
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
ויחי