שנת תשס"ה | שבת פרשת כי תשא

שו"ת במראה הבזק

טמקולה, קליפורניה Temecula, California
טבת תשס"ה

כיסוי ראש לאישה בזמן תפילה

שאלה
האם אשה צריכה לכסות ראשה בזמן תפילה או ברכה כשנמצאת לבדה? הובא בבן איש חי שאשה תשים סודר על ראשה בזמן שמברכת ברכת הטבילה במקווה.

תשובה[1]
רבים פוסקים שאשה נשואה בשעת תפילה צריכה לכסות ראשה[2][4] שתכסה ראשה[5], אך אינה חיבת מעיקר הדין[6]. . ויש אומרים שאין זה מעיקר הדין אלא רק מנהג[3]. ובשעת אמירת ברכות ראוי
אשה רווקה אינה צריכה לכסות ראשה בזמן תפילה ואמירת ברכות כיון שכך דרכה לילך תמיד[7]. וכן לא ראינו שנוהגות כן[8].

--------------------------------------------------------------------------------

[1] עצם חובת כיסוי ראש נלמד מגמ' מסכת שבת דף קיח עמוד ב "רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי דלא סגינא ארבע אמות בגילוי הראש."וכן מצינו במסכת כלה רבתי פרק ב "פעם אחת היו זקנים יושבים, עברו לפניהם שני תינוקות, אחד גלה את ראשו, ואחד כסה את ראשו, זה שגלה ראשו, ר' אליעזר אומר ממזר, ר' יהושע אומר בן הנדה, ר' עקיבא אומר ממזר ובן הנדה" וכן מסכת קידושין דף לא עמוד א אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה, שנא': (ישעיהו ו) מלא כל הארץ כבודו. רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי."
והטור אורח חיים סימן ב פוסק גמ' זו "וילך בכפיפת קומה כדאיתא פ"ק דקידושין אמר ר' יהושע בן לוי אסור לילך בקומה זקופה שנאמר מלא כל הארץ כבודו ויכסה ראשו כדאיתא נמי התם רב הונא לא אזיל ד' אמות בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי"
אולם ממקורות אלו משמע שעצם ההליכה עם כיסוי ראש הינה רק מידת חסידותואינה מעיקר הדין שהרי רב הונא השתבח בכך וכן על הליכה בלא כיסוי ראש לא נאמר אסור כמו על קומה זקופה .וכן מוכח ברמב"ם שהביא הלכה זו בהלכות דעות פרק ה הלכה ו "צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן, לא יתבזו ולא יתגלו ראשן"וא"כ דין מיוחד בצניעות ת"ח. וכן הובא בד"מ סי ב "כתב הכלבו בשם הר"מ דאינו אסור לילך בגילוי הראש כי מה שאמר רב הונא… זה היה מידת חסידות …אמנם בב"י לקמן (סימן ח) משמע דאסור לילך בגילוי ראש אך פשט דברי רבינו הטור משמע כדברי הר"מ". וכן במהרש"ל (ס' עב) וכן במ"א (סימן צא')בגר"א (סימן ח) וכן פוסקים נוספים.{אומנם לדין הליכה בגילוי ראש בזמנינו עיין ט"ז סימן ח ומשנ"ב סימן ב ס"ק יא}
[2] הרמב"ם בהלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ה פסק "תקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש, ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגליים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי רגליים". המפרשים (עיין ב"י כס"מ והגהות מימוניות)כתבו שמקורו של הרמב"ם בגמ' מסכת שבת י' "רבה בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי" ואומנם הגמ' לא מזכירה כיסוי הראש אך מדברת על הכנות הנצרכות לתפילה. או שמקורו מגמ' מסכת חגיגה דף יג עמוד ב "הכי השתא! בשלמא אפיה - אורח ארעא לגלויי קמיה רביה, כרעיה - לאו אורח ארעא לגלויי קמיה רביה." וא"כ דין זה נלמד דוקא בתפילה שיש בה הלכה מיוחדת של "הכון לקראת אלוקיך ישראל".
עפי"ז כותב הרב עובדיה יוסף (יבי"א ח"ו או"ח סימן טו) שלענין תפילה שם צריך להכין עצמו לתפילה וכן בברכת המזון שמושווית לתפילה הרי אין הבדל בין גברים לנשים ובין רווקות לנשואות ותמיד צריכים לכסות ראשן{ויש לעיין איזה כיסוי ראש צריכות לשים האם כיסוי הראש של אשה נשואה או מספיק כיסוי ראש עפ"י גדרי כיסוי הראש לגבר (ועיין בענין זה שו"ת אגרו"מ או"ח ח"א ,א)שהרי אין זה מדיני צניעות אלא מדיני כבוד ול"נ שגם פה יצטרכו לשים כיסוי ראש הרגיל לנשים שאם כך הוא דרך הצניעות כך גם דרך הכבוד וכן שלא יראה כחוחא והטלולא אומנם אין צורך בכל גדרי הצניעות}.
וכן משמע בפוסקים שאביא לקמן (לענין ברכות) שאשה נשואה חייבת בכיסוי ראשה בזמן תפילה לפחות.
[3] בספר "הליכות בת ישראל" לרב פוקס פרק ה הלכה ג' כתב "נהגו נשים נשואות לכסות ראשן בעת שמתפללות או מברכות אף כשהן בחדרי חדרים אבל מעיקר הדין אינן חיבות. ולענין ברכת הטבילה דין מיוחד." וא"כ לשיטתו אמנם נהגו הנשים לכסות ראשן אך אינן חייבות ואינו מחלק בין ברכות לתפילה. מקורו הוא הגרש"ז אוירבאך שכך אמר לו בע"פ אך אינו מסביר טעם דבריו. וכן אינו מסביר מדוע בטבילה הדין שונה. בשיחה בע"פ אמר לי הרב המחבר שטעם הגרש"ז הוא משום חוקות הגויים וכמובא בציץ אליעזר לקמן אך הסבר זה הובא בציץ אליעזר להסביר מדוע אין רוקות מחויבות בכיסוי ראשן בתפילה ולא מסביר מדוע נשים נשואות שכל ימיהן הולכות עם כיסוי ראש לא יוחיבו בכיסוי ראש בתפילה.{וכמו"כ אמר לי שבטבילה
אין דין שצריך כיסוי ראשן אלא שכך נהגו.}ויתכן לומר בטעם דברי הגרש"ז שדין השו"ע המחייב אמירת אזכרה בכיסוי ראש הוא משום בזיון להוציא שם ה' במראה שאינו מכובד אך כ"ז בגברים שמראהם המכובד כשיוצאים לרחוב הוא עם כיסוי ראש אך נשים שהיותם בגילוי ראש אין בכך בזיון או חוסר כבוד והראיה שנשים שטרם נישאו כך הולכות הרי אין בכך חוסר כבוד ואע"פ שנשים נשואות יוצאות לרחוב בכיסוי ראשן הרי דווקא מדיני צניעות ולא מדיני כבוד.
ואמנם לענין תפילה שיש הלכה מיוחדת של הכון לקראת אלוקיך ישראל ורוב הפוסקים נוקטים שמחויבת בכיסוי ראשה נראה שיש להחמיר כפוסקים המצריכים כיסוי ראש אך לענין ברכות שצריך כיסוי ראש רק משום בזיון ניתן לסמוך על דעה זו וכדלקמן.
[4] לגבי דין גילוי ראש בזמן הזכרת אזכרות שם ה' בברכות ולימוד תורה מצינו מחל' במסכת סופרים פרק יד "פוחח, הנראין כרעיו, או בגדיו פרומים, או מי שראשו מגולה, פורס על שמע, ויש אומרים בכרעיו נראין, או בגדיו פרומים, פורס על שמע, אבל בראשו מגולה אינו רשאי להוציא הזכרה מפיו".
ונחלקו הראשונים כמי הלכה. ר' ירוחם (סוף נתיב טז) פסק כתנא בתרא האוסר אמירת אזכרות ללא כיסוי ראש. אך המרא"י (פסקים וכתבים ס' רג) כתב "איני יודע כל כך איסור מפורש שלא להזכיר השם בהדיא ובגילוי ראש… " וצ"ל שסובר כת"ק במסכת סופרים.
וכן פסק המהרש"ל (ס' עב) "ולולא שאינני רגיל לחלקו על הקדמונים… הייתי נוטה להקל לברך בגילוי הראש ואפילו לקרות קריאת שמע שרי… והטור לא כתב שיכסה ראשו אלא לגבי תפלה ולא לגבי קריאת שמע… ". וכן פסק "אור זרוע" (ח"ב סימן מג) שרבותינו בצרפת היו עושים מעשה לברך בראש מגולה". וכנראה שפסקו כדעת ת"ק דמסכת סופרים.
וכן משמע ברמב"ם שכתב חובת כיסוי ראש רק בתפילה משום "הכון לקראת אלוקיך" ולא כתב כן בברכות.
מרן המחבר ב"בית יוסף" לטור או"ח סימן צא פסק כר' ירוחם וגם בשו"ע אורח חיים סימן צא סעיף ג "יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה".
וכן משמע בטור סימן ח' בענין ברכת ציצית שכותב "ומכסה ראשו שלא יהא בגילוי הראש". ועיין שם פירוש "בית יוסף" וב"ח. אך הרמ"א ב"דרכי משה" הסבירו כפשוטו דהיינו שבשעה שמברך צריך להיות מכוסה ראשו וכן מפורש בפרישה "וקמ"ל דבשעת שרוצה להתעטף בטלית אף שעומד על מקומו אפילו הכי אברכת עטיפת טלית צריך כיסוי ראש" וא"כ מוכח מדבריהם שבשעת ברכות צריך כיסוי ראש.
אמנם הגר"א (שם ס"ק ו) הסביר את הטור שאמנם כל דין כיסוי ראש הוא מידת חסידות אך בברכת ציצית יש מקום להחמיר יותר כיון שמתעטף כדי להתפלל ואם כן הוא כחלק מדיני התפילה. ולאחר שהביא את דעת הי"א המחמירה במסכת סופרים כתב שאין זה אלא מידת חסידות שלא להוציא אזכרות בראש מגולה וראיתו ממסכת ברכות (ס' ע"ב) שם מתואר סדר ברכות השחר וברכת עוטר ישראל בתפארה נאמרה כנגד שימת הכובע וכיסוי הראש וא"כ מוכח שהברכות הנאמרו קודם לה נאמרו ללא כיסוי ראש. ומסכם למסקנה "כללא דמלתא אין איסור כלל בראש מגולה לעולם רק לפני הגדולים וכן בעת התפילה אז נכון הדבר מצד המוסר ושאר היום לקדושים העומדים לפני ה' תמיד"
וניתן לומר שסובר שמסכת סופרים או חלק ממנה הם מידת חסידות או שיש להסביר את דבריו שלדעתו דברי ת"ק במסכת סופרים הם מידת חסידות כיון שהתנא דיבר על חזן בבית הכנסת שהוא לא ראוי שיזכיר שם ה' בפני הציבור בראש מגולה אך לא דיבר על כל אדם פרטי בביתו ולכן לאדם בביתו זה רק מידת חסידות.
על פי זה אפשר לפרש אף דברי ר' ירוחם שדיבר על לברך ברכת המזון בגילוי ראש אך דווקא ברכת המזון שחובתה מדאוריתא ודומה לתפילה ולא כל ברכה ואזכרת שם ה' שאין זה אלא מידת חסידות.
נמצינו למדים שיש חלוקה בין דין תפילה שיש בה צד מיוחד של "הכון לקראת אלוקיך ישראל" ששם צריך להיות ראוי לתפילה לבין דין הוצאת אזכרות בברכות ות"ת שם אין דין מיוחד כזה וצריך כיסוי ראש {לשיטת המצריכים שכך פסק השו"ע} מטעם כבוד ושלא יראה בבזיון בהזכירו שם ה'. וכמו שהביא הב"ח בשם המהרא"י (בתרומת הדשן ס' י) שהטעם "משום קלות ראש כלפי שמיא דמדכר שם המקום ברוך הוא שלא באימה וביראה"
כתב הרב עובדיה יוסף (יבי"א ח"ו או"ח סימן טו) שיש לחלק בענין הוצאת אזכרות בברכות ות"ת שלגבי גבר נפסק שחייב בכיסוי ראשו, ולגבי נשים מחלק הרב עובדיה בין אשה נשואה שכך דרכה לצאת ברה"ר עם כיסוי ראש ולכן חייבת בכיסוי ראשה אף בזמן אמירת אזכרות שכך נחשב ה"מראה המכובד" שלה לבין אשה רווקה אשר לא מכסה ראשה ולכן אין בגילוי ראשה משום בזיון או חוסר כבוד ולכן לא צריכה לכסות ראשה.
הרב הדאיה (ישכיל עבדי ח"ז השמטות או"ח סעיף א) כותב שמכיון שמבואר בשו"ע שהן בתפילה והן בברכות צריך לכסות ראשו משום שאזכרת ה' צריכה להעשות ביראה וחרדה ואחרת נראה כחוצפה כלפי שמיא הרי אין בכך חילוק בין גברים לנשים ובין גדולים לקטנים ובין רווקות לנשואות.
ה"בן איש חי" (הלכות שנה שניה פרשת שמיני) כתב "וטוב להניח סודר על ראשה בשעת הברכה ראש ולכן הטובלת במקווה תברך את הברכה כשראשה מכוסה. וכן בספר "חסד לאלפים" (ס' ב או"ח) כתב שאסור להזכיר שם ה' בגילוי בגילוי ראש ולכן הטובלת במקווה תברך את הברכה כשראשה מכוסה. וכן הובאה הלכה זו בספר "דרכי טהרה" לרב מרדכי אליהו (עמוד קעב).{כמובן שם מדובר על אשה נשואה בלבד}. לעומת זאת הפוסקים האשכנזים בהלכות טבילה לא הזכירו הלכה זו.
[5] כיון שאין חובה בכך ודאי שבשעת הדחק ואפילו קלה אין חובה להשתדל בכך.
[6] בספר "הליכות בת ישראל" הנ"ל. ובפרט שלשיטת הגר"א גם כיסוי ראש לגברים באזכרות הוא ממנהג חסידות
[7] בשו"ת "ציץ אליעזר" (ח"יב ס' יג) שואל מדוע אין הרווקות מכסות ראשן בזמן אמירת שם ה' כמבואר בשו"ע (או"ח סימן צא) ולכאורה אין סבה לחלק בין גברים לנשים.ועונה שהסבה שגברים מכסים ראשם תדיר ולא רק בשעת הזכרות שם ה' הוא משום חוקות הגויים {שהגויים בזמן שנכנסים לבית ע"ז שלהם היו הולכים דווקא גלויי ראש וא"כ משום בחוקותיהם כמבואר בט"ז או"ח סימן ח ובחת"ס נדרים ל:} והרי בנשים המצב הפוך שם הגויים הקפידו שלא ילכו לבית אידיהן בגילוי ראש ולכן אם נחייב הרווקות לברך בכיסוי ראש הרי זה דרך הגויים ולכן נשים רווקות שאינם מכסות ראשן תדיר פטורות מלכסות ראשן אף בשעת אמירת דבר שבקדושה וא"כ לשיטתו אין הנשים הרווקות צריכות לכסות ראשן על מנת שלא לידמות לגויים ואינו מחלק בין ברכות לתפילה.
כמו"כ הרב עובדיה (יבי"א שם שם) מחלק בין אשה נשואה שכך דרכה לצאת ברה"ר עם כיסוי ראש ולכן חייבת בכיסוי ראשה אף בזמן אמירת אזכרות שכך דרך המראה המכובד שלה לבין אשה רווקה אשר לא מכסה ראשה ולכן אין בגילוי ראשה משום בזיון או חוסר כבוד ולכן לא צריכה לכסות ראשה.
[8] בספר הליכות בת ישראל הנ"ל הלכה ה וכן עינינו רואות שלא מצינו שום רווקות שנוהגות לכסות ראשן בברכות או בתפילה.
 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר