|
 שנת תשס"ה | שבת פרשת שמינימשפט והלכה - משפטי שאול / הלכה פסוקההרב ידידיה כהנאב"סדרי הדין" של בית הדין משפט והלכה בישראל סעיף ו' מופיע:
"כל פסק צריך להכיל:
1.סיכום תמצית של טענות בעלי הדין
2. קביעת העובדות החשובות לפסק.
3. נימוקי ההחלטה.
4. החלטת בית הדין.
5. על מי חלות הוצאות המשפט וכן שכר הטרחה של המייצג."
בהשוואה לסעיף ו .3, בהסכם הבוררות מופיעה האופציה הבאה:
"סעיף 5: על אף האמור בפרק ו' של סדרי הדין של בית הדין, בית הדין לא יהיה חייב לנמק את פסק דינו.
נסביר את המקורות לסדר הדין הרגיל ולסעיף האופציונלי."
הגמרא במסכת בבא מציעא (סט ע"א) מספרת על שני אנשים שהשתתפו במעות, ואחד מהם חלק את השותפות שלא בידיעת חבירו. רב פפא אישר את החלוקה. שנה אחר כך השתתפו ביין, והפעם השותף השני חלק שלא בידיעת חבירו, ורב פפא לא אישר את החלוקה. כשראה שבעלי הדין חושדים בו, אמר "כי האי גוונא ודאי צריך לאודועיה" ונימק -שבכסף אין צורך בשומא, ואילו ביין צריך שומא מכיוון שיש יינות שונים זה מזה, ועל כן אין לחלוק את השותפות במעמד צד אחד.
מסבירים בעלי התוספות שם (ד"ה כי האי גוונא):
משמע דוקא הכא לפי שהיה לו פתחון פה לחשדו קאמר דצריך לאודועיה משום "והייתם נקיים מד' ומישראל" (במדבר ל"ב, כב), אבל בעלמא לא. והא דאמר בסוף זה בורר (סנהדרין דף לא ע"ב ושם ד"ה ואם) שנים שנתעצמו לדין שכופין אותו ודן בעירו ואם אמר כתבוני מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין לו אומר ר"ת, מכח ההיא דהכא, דוקא התם דלא רצה לדון אלא על ידי כפייה אבל אם מדעתו דנו אותו אין כותבין ונותנין לו.
בעלי התוספות מכריעים: א. באופן עקרוני אין חובה על הדיין לנמק את פסק דינו
ב. בשני מצבים יש חובה לנמק את פסק הדין
1. כשהדיון היה בכפייה
2. במקום שיש חשש שיחשדו בדיין ואז יש חובה לנמק מהטעם של "והייתם נקיים מד' ומישראל".
הט"ז, בפירושו על התורה ("דברי דוד") מוצא להלכה זו, של חיוב הודעת הטעם משום חשד, רמז נפלא בתורה, בפרשת מינוי הדיינים (שמות י"ח, טז): "כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו, והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו"
אומר הט"ז, שהביטוי "דבר בא אלי" רומז, שדיון דומה כבר הופיע בפני משה, (כפי שהיה אצל רב פפא) ואז - "והודעתי", כלומר אז יש חיוב לנמק את הפסק, כדי שלא ימתח חשד על הדיין.
(המחבר שו"ע חו"מ סימן יד סע' ד) מביא את החובה לנמק את הפסק במקרה של חשד, והרמ"א (שם) מוסיף שהוא הדין אם דנוהו בכפייה. אם כן יוצא, שבבתי הדין של היום, שדנים לאחר חתימתם על שטר בוררות, ומרצונם החפשי של המתדיינים, אין חובה לנמק. אך נראה שהיום, שאין אנו דיינים מומחים, ראוי לנמק את הפסק משום "והייתם נקיים", וכדי לתת תחושה של שקיפות, שתעודד אנשים להזקק יותר ויותר לדין התורה. עם זאת, לעתים מעדיפים הצדדים שלא ינתנו נימוקים, למשל- משיקולי דיסקרטיות, או כדי לזרז את ההליך, ועל כן יש בכתב הבוררות אפשרות לוותר על חובת הנימוק.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
שמיני