|
 שנת תשס"ה | שבת פרשת שלחמשפט והלכה – משפטי שאולהרב ידידיה כהנאסעדים זמניים
הרב ידידיה כהנא
בסדרי הדין נאמר: "הוגשה בקשה לסעד זמני לאחר חתימת בעלי הדין על שטר בוררות, רשאי בית הדין ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע בצורך במתן הסעד המבוקש כדי למנוע נזק למבקש"
מה מקורה סמכותו של בית הדין להורות על סעד זמני בלא קיומו של דיון בנוכחות שני הצדדים והכרעה מלאה של הדין?
הגמ' בבבא קמא (ט ע"א), אומרת, שבמקרה שמכר ראובן לשמעון שדה באחריות, ולאחר מכן ערערו על השדה, כלומר באו טוענים שהשדה לא היתה של המוכר, אין בכך כדי לבטל את המכירה, ולפטור את הקונה מלשלם בעבורה. משום שהמוכר יכול לטעון " אחוי טירפך ואשלם לך", כלומר, כאשר תביא החלטת בי"ד להוציא ממך את השדה, אשלם לך. אך כל עוד שלא הבאת החלטה זו, "מה לך כי תצעק אלי"?
הרא"ש (בבא קמא פרק א סימן ה ) מביא הסתייגות לכלל זה:
"…אבל אם המערער ירחיק זמן הבאת עדים, אי אית ליה לראובן מקרקעי או אמיד במטלטלי שיוכל שמעון לחזור עליו אם יוציא המערער הקרקע מתחת ידו, צריך ליתן לראובן מעותיו ולא לבטל כוחו בשביל הערעור. אבל אי לא אמיד הוא ואין לו קרקע כיון שיש אמתלא בערעור אין לו לדיין להוציא המעות משמעון עד שיהא בטוח שלא יפסיד מעותיו אם יוציא המערער הקרקע מתחת ידו ועל זה וכל כיוצא בזה נאמר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות הכל לפי הענין"
כלומר, ברגע שיש חשש שבעקבות ביצוע ההליך שצריך להתבצע, עלול להיגרם לאחד הצדדים, במקרה זה הקונה, נזק בלתי הפיך, יש לבית הדין סמכות לעכב את ההליך. ומכאן מסיק הרא"ש שמותר לבית הדין להוציא "צו עיקול" כנגד לווה, גם קודם שהגיע זמן הפרעון, אם יש חשש שבעתיד לא יוכל לפרוע את חובו, וז"ל:
"וכן נמי מי שבא לפני בית דין ואומר יש לי תביעה על פלוני ומצאתי לנכסיו במקום ידוע ואני ירא שאם יבואו לידו יבריחם ולא אמצא מקום לגבות ממנו חובי ומבקש שיעכבו בי"ד הנכסים עד שיתברר תביעתו, וכן ראובן שיש לו שטר על שמעון ולא הגיע זמנו עדיין ובא בתוך הזמן וטען כזאת הכל לפי הענין, ואם רואה הדיין אמתלא בדברי התובע או שלא יוכל ראובן לגבות חובו משמעון כשיגיע הזמן מצווה הדיין לעכב ממון הנתבע עד שיברר התובע תביעתו או עד שיגיע זמן השטר"
הרא"ש מסייג סמכות זו, והוא "הכל לפי ראות עיני הדיין" כלומר, הדיין צריך להשתכנע שאכן ייגרם נזק כזה, ואין להזדרז ולהורות על עיקול בכל מצב. לאחר מכן דן הרא"ש בשאלה, האם הסמכות לכך היא מדאורייתא או לא:
"וכן מצאתי בשם הגאון ז"ל כתוב דתקנתא דרבנן הוא באיניש דמפסיד נכסיה משום השבת אבידה. ולי נראה דלא צריכנא לתקנתא דרבנן אלא דין גמור הוא שחייב אדם להציל עשוק מיד עושקו בכל טצדקי דמצי למיעבד. אם כך הכרעתו היא שזו חובה מדאורייתא המוטלת על בית הדין כמי שממונה על דין צדק.
מכיוון שאין מעמדה של החלטה מעין זו 'דין' כדיני ממונות, באשר אין כאן הכרעה בסכסוך שבין שני אנשים, אלא "הצלה" בלבד, הרי שאין צורך בשלשה דיינים לשם כך, ודי בדיין אחד. כפי שהוסבר בשבוע שעבר.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
שלח