שנת תשע"ט| שבת פרשת בשלח

מה הקשר בין המפקד שפקד יואב את העם בפקודת דוד לבין קניית גורן ארוונה היבוסי, מה שנקרא בידי חז"ל 'הר הבית'? כך הקשינו בדברינו לפרשת בא.

ננסה לברר גם מה פשר הפסוק הפותח את הפרשיה ומקבילו בספר דברי הימים.

בספר שמואל כתוב: "וַיֹּסֶף אַף יְקֹוָק לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה" (כ"ד א).

בדבהי"א הכותרת היא: "וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל" (כ"א א).

לא ברור מדוע היה 'חרון אף' ולמה דוד הוסת? רש"י בענווה כתב: "לא ידעתי על מה".

חז"ל הסבירו את החלטתו של דוד לפקד את העם, כעונש על טעות. לאחר שדוד הצליח לחדור אל מחנה שאול, להגיע עד המעגל הפנימי ביותר ולקחת את חניתו ואת צפחת המים (כמתואר בשמו"א כ"ו), הוא פנה ישירות אל שאול וניסה להתפייס עמו. וז"ל הכתוב: "וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֲדֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה בְּיָדִי רָעָה: וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ אִם יְקֹוָק הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יְקֹוָק כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְקֹוָק לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים: וְעַתָּה אַל יִפֹּל דָּמִי אַרְצָה מִנֶּגֶד פְּנֵי יְקֹוָק כִּי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת פַּרְעֹשׁ אֶחָד כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים" (שם יח-כ).

חז"ל ביקרו את דוד על הדרך בה ניסח את דבריו. על המילים אִם יְקֹוָק הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה, הם דרשו: "אמר רבי אלעזר: אמר ליה הקדוש ברוך הוא לדוד מסית קרית לי? הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, דכתיב 'כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו' וגו'. מיד ויעמד שטן על ישראל, וכתיב ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל" (ברכות דף סב ע"ב). לדבריהם, דוד נענש על שלא ניסח את דבריו כראוי, לכן מנה את העם שלא כראוי ו"שילם" על כך.

קשה לראות את דברי רבי אלעזר, כניסיון להסביר את הפשט בפרקנו, שהרי אם דוד טעה, לא ברור מדוע העם נענש ומספר רב כל כך של אנשים מתו במגפה (70,000)? כמו כן, לא ברור מה הקשר בין החצי הראשון של הפרק העוסק במפקד ובעונש עליו, לחצי השני העוסק בקניית גורן ארוונה היבוסי? לכן, נבין את דברי חז"ל אלה כמדרש המלמדנו עד כמה צריך האדם להיות זהיר בדבריו, בוודאי כאשר הוא פונה כלפי מעלה.

ר"י קרא הביא מדרש אחר (פס"ר מג,א): "מדרש חכמינו: כיוון שהזכיר מעשה אוריה שנהרג על ידי דוד הוסיף לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל". לדבריו, סמיכות פרשיה זו, לאזכור שמו של אוריה בסוף רשימת הגיבורים, מלמדת שהחטא בעניין אוריה, הוא שגרם להסתה ולנגף.

כפירוש על דרך הפשט הביא ר"י קרא (ובעקבותיו רלב"ג): "ופשוטו של מקרא ויישובו: לפי שחרה אפו בהם בימי דוד, כששלח רעב לעולם שלש שנים שנה אחר שנה (לעיל בפרק כ"א), בעון שהמית שאול את הגבעונים, הוסיף לחרות בהם פעם שנייה כשציוה דוד למנותם".

גם שני פירושים אלה לא מסבירים מדוע העם נענש.

ניתן להסביר, כי באופן כללי, העם משלם על הטעויות של מנהיגיו. אע"פ כן, צריך לנסות ולהסביר במה חטא העם.

דווקא בימים אלה, ימי בחירות, עלינו להרבות תפילה שנזכה למנהיגים ראויים

שיובילו את העם להישגים רוחניים ולאומיים ויגשימו ולו במעט את נבואת הנביא:

"וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ד' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב

 וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: 

כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר ד' מִירוּשָׁלִָם". (ישעיהו ב' ג)