שנת תשע"ט| שבת פרשת ויקרא

פרשת השבוע: לא תמיד היינו מאוחדים, ערב בחירות, חלק ב

דוד ואנשיו לא הרגישו בטוחים בזמן שהותם בדרום הר חברון, לא רק בגלל רדיפת שאול וצבאו אחריהם, אלא גם בגלל העוינות של חלק מבני שבט יהודה שחיו באזור זה. ראיות לכך הבאנו בדברינו לפרשת פקודי תשע"ט.

התנגדות זו כפתה על דוד את הגלות לארץ פלישתים. דוד הגדיר זאת במילים חמורות: "...כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְקֹוָק לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (שמואל א כ"ו יט).

ננסה להסביר מה פשרם של היחסים הקשים בין האחים– בני אותו השבט?  היכן טמון שורשם?

הרוח הרעה שביעתה את שאול המלך, לאחר משיחת דוד, שידרה לכל העם כי עומד להתבצע מהפך. מלך חדש עומד בקרוב לתפוס את כס המלכות. הגיע כנראה הזמן להתקיימות ברכת יעקב לבנו: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" (בראשית מ"ט י).

דוד בן ישי נכד, נכדו של פרץ בן יהודה, נמשח ע"י שמואל הרואה, בסתר.

צאצא אחר של פרץ פתח ב"קמפיין" בחירות גלוי. התלמוד הירושלמי מגלה לנו כי בזמן שהציבור התאסף ברבבותיו, ואולי במאות אלפיו, ללוות את שמואל הנביא בדרכו האחרונה, יצא האיש מדרום הר חברון, האיש הגדול מאוד ממעון שמעשהו בכרמל – נבל הכרמלי, והכריז: "אמר נבל לית בישראל בר טבין סגין מישראל. הדא הוא דכתיב (שמו"א כ"ה ב) "ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאוד... וְהוּא כָלִבִּי"- דאתי מן כלובי (כלב)" (סנהדרין פ"ב ה"ג).

הסביר המיוחס לרש"י: "מחזיק היה ומתפאר בעצמו שאין מיוחס בכל שבט (יהודה) כמוהו כלומר: (גם) אם שמואל נתן לו מלוכה (לשאול או לדוד), לי תבוא המלוכה, ... וזה (פירוש) כלבי מתנשא ומתגאה (בכל) אשר נשאו לבו" (דבהי"א ב' ט).

מכאן למדנו, כי בין בניו של חֶצְרוֹן בן פֶּרֶץ בן יהודה, פָּרַץ מאבק על השלטון.

שמואל בנבואה קבע כי דוד בן ישי נכד, נכדו של רם בן חצרון בן פרץ הוא הנבחר (עיינו בפסוקים האחרונים של מגילת רות) מולו התייצבה משפחת כָּלֵב בן חצרון בן פרץ (עיינו דבהי"א ב' ט).

לכָּלֵב בן חצרון היו הרבה יתרונות, נמנה אותם:

כָּלֵב נשא את מרים, היא פועה, שהקב"ה הבטיח לה בית מלכות (עיינו ברש"י על שמות ב' כ).

כלב היה שותפו של יהושע בן נון, רק שניהם לא מאסו בארץ חמדה ולא היו שותפים לחטא המרגלים החמור. אם יהושע בן נון זכה בהנהגה גם שותפו כָּלֵב זכאי לה. (דיני מלכות נלמדים גם מיהושע עיינו יהושע א' יט, רמב"ם הלכות מלכים פ"ג ה"ח).

כלב מסר את נפשו, נלחם בענקים ושחרר את חברון, קברי האבות וכל אזור דרום הר חברון מידי הכנענים, כמבואר בכתוב: "וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת  הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:...וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת אוּלַי יְקֹוָק אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק:...וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב אֶת שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק:  וַיַּעַל מִשָּׁם אֶל יֹשְׁבֵי דְּבִר וְשֵׁם דְּבִר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר..." (יהושע י"ד/ט"ו).

כלב היה הראשון שהצליח להעביר את ההנהגה לדור הבא. הוא חיתן את בתו עכסה עם עתניאל בן קנז (אחיו) השופט הראשון, כמבואר בכתוב: "וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה... וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק וַיָּקֶם יְקֹוָק מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ" (שופטים א' יג,  ג' ט).

בשבוע הבא, ברצות ד' עלינו, נמשיך לבאר את הדברים.

דווקא עתה, בימי הבחירות, נזכור כי שנאת חינם החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו, רק באהבת חינם נזכה לבנות את הבית! מותר להתווכח על הדעות והעקרונות, חייבים להעמיק את הדיון, אבל, אסור להעליב ואסור לשנוא.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר