שנת תשס"ד | שבת פרשת בראשית

צל צלם צלע - מבט חדש על בריאת האדם

בתיאור בריאת האדם המופיע בסיפור הבריאה הראשון אנו מוצאים:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ …וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א' כו-כז).

שתי נקודות מאוד בולטות:

א.  צירוף האותיות  צל מופיע שלש פעמים.  

ב.  הביטוי "צלם" קשור לבריאת האדם (אותו) כזכר ונקבה (אותם).

לפי הראשונים (עיינו רש"י – "צלם דיוקן יוצרו הוא", רשב"ם – "הוא בצלם אלהים, מלאכים",  רמב"ם מו"נ  ח"א פ"א – "מפני השכל האלהי המדובק בו, שהוא בצלם אלהים ובדמותו",  רד"ק – "בריאה זו על הנפש נאמרה") המושג "צלם אלקים" מתייחס בעיקר לצד הרוחני - נשמתי של האדם ולא לצד הגשמי. הפן הגשמי כלל לא נזכר בסיפור זה וממילא גם החטא איננו מופיע.

גם בסיפור השני של בריאת האדם חוזרת התופעה של הדגשת הצל. לאחר תיאור היצירה מבחינתה הגשמית "וַיִּיצֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב' ז). מצויים הפסוקים הבאים: "וַיַּפֵּל יְקֹוָק אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: וַיִּבֶן יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם: וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת" (שם שם, כא-כג).

גם כאן חוזר הצרוף "צל" פעמיים וגם כאן בעניין הקשר שבין הזכר והנקבה, כאן הם מכונים אישה ואיש (בסדר זה). 

כדי להבין את פשר העניין ננסה להבין את משמעות בריאת האישה מן הצלע. הפרשנות המקובלת בנויה על המדרש הבא: "ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח 'ותפרעו כל עצתי' (משלי א, כה) הדא הוא דכתיב 'ויבן ד' אלקים את הצלע'  ויבן כתיב התבונן מ(א)היכן לברותה, אמר לא אברא אותה מן הראש שלא תהא מיקלת ראשה ..." (בראשית רבה פרשה פ ד"ה ר' יהושע), בדרך זו פירש גם הרמב"ן (שם). לדעה זו "צלע" הוא שם האיבר של האיש ממנו נוצרה האישה. לעומת דעה זו, מצינו במדרש גם דעה אחרת "אמר ריש לקיש בשעה שנברא דו פרצופין נברא ונסרו ונעשה שנים גבים גב לזכר גב לנקבה, איתיבין ליה (=שאלו אותו) (בראשית ב) ויקח אחת מצלעותיו אמר להן מסטרוהי (=מצדו) כדכתיב (שמות כו) ולצלע המשכן" (ויקרא רבה (וילנא) פרשה יד ד"ה אשה). כך גם פירשו רש"י ואבן עזרא (שם). לפי דעה זו, האשה לא נבראה מחלק גוף של האיש אלא מדובר בבריאה אחת בעלת שני פנים וצדדים שהופרדה וחולקה לשנים. אין צורך להאריך ולהסביר את ההבדל המשמעותי בין שתי הדעות במדרש, בהבנת היחס בין איש ואישה.

ננסה עתה בענווה להציע הסבר שלישי למושג "צלע". לצל משמעות רוחנית עמוקה. רמז לכך אפשר למצא בדברי הרמ"א בשם הראשונים "כתבו הראשונים ז"ל שיש סימן בצל הלבנה בליל הושענא רבה מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה; ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה, כדי שלא ליתרע מזליה, גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו; ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות כנ"ל" (הגה, שו"ע או"ח סי' תרסד). לפי זה הצל הוא הביטוי לקשר עם הקב"ה. הוא הוא צלם האלקים, הוא הוא הרמוז בצלע ממנה נוצרה האשה ולכן חיותו של האדם היא לפי רמת צלם האלקים שלו, ואי מציאות הצל משמעותה ניתוק הקשר עם מקור החיים, בבחינת "סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיקֹוָק אִתָּנוּ"(במדבר י"ד ח).

על פי זה, מצאנו גם מקור למאמר חז"ל "דריש רבי עקיבא: איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן" (סוטה דף יז ע"א) שמבוסס על "פשט" בפסוקים ולא רק על דרש צירוף אותיות. שהרי הצלע היא צלם האלהים שמאפשר גם למי שיסודו מעפר להיות בעל שאיפות כלפי מעלה ולדבוק בשכינה. המסקנה היא כי החיבור בין אישה לאיש הוא המאפשר זאת. על פי זה גם ברור למה רק לאחר הופעת הביטוי אישה בתורה מופיע גם הביטוי איש ומאפשר את דרשתו של רבי עקיבא.

נחזור אם כך, לחג הסוכות שמיד אחריו אנו קוראים בפרשת בראשית, גם בו ישבנו בצל, בצילא דמהימנותא, בבחינת "בצל שדי יתלונן", עיקרה של הסוכה הוא הצל וההלכה העיקרית היא "צלתה מרובה מחמתה". הצל רומז לא רק להצללה אלא גם להצלה, מי שחוסה בצל השכינה הוא המוגן.

הבה נתפלל כולנו כי יסודות חשובים אלו בחיינו כפרטים וכעם, אכן ישמשו בסיס לכל קשר בין איש ואישה בבחינת "זכו שכינה ביניהם" ובזכות ה"צלע" יזכו ל"צלם" ולהצלה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר