שנת תשע"ט| שבת פרשת מטות

מדוע חצי שבט מנשה קיבל נחלה בעבר הירדן המזרחי, למרות שלא ביקש?
 זוהי אחת החידות שעולות עם קריאת פרשת מטות, וגם הסיבה שהתנאי הכפול "תנאי בני גד ובני ראובן". נקרא רק כך לדורות.
(תשובות לחידה זו ניתן למצוא בחמדת ימים דברים תשס"ב)
חידה נוספת, שעדיין לא ענינו עליה, היא מה עומד מאחורי העמידה האיתנה של בנות צלפחד בבקשה לקבל את נחלת אביהן? ננסה לענות על שתי השאלות באמצעות תשובה אחת.

הסברנו בעבר, כי חצי שבט מנשה קיבל נחלה בעבר הירדן המזרחי, כחלק מתהליך של דחיה שנגזר על בכורות שהפסידו את מעמדם (עיינו חמדת ימים דברים תשס"ד).

ייחוסו של צלפחד הוא: "וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה" (במדבר כ"ז א). בפרשתנו כתוב: "וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ: וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ" (במדבר ל"ב לט-מ).

לפי הכתוב נראה פשוט שנחלתן של בנות צלפחד הייתה בגלעד, שנכבש מידי סיחון. אולם עיון ברשימת הניצבים של שלמה המלך מגלה שלא כך!!!

וז"ל הכתוב: "וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל אחד הָאֶחָד לְכַלְכֵּל: וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם בֶּן חוּר בְּהַר אֶפְרָיִם: בֶּן דֶּקֶר בְּמָקַץ וּבְשַׁעַלְבִים וּבֵית שָׁמֶשׁ וְאֵילוֹן בֵּית חָנָן:  בֶּן חֶסֶד בָּאֲרֻבּוֹת לוֹ שֹׂכֹה וְכָל אֶרֶץ חֵפֶר: בֶּן אֲבִינָדָב כָּל נָפַת דֹּאר טָפַת בַּת שְׁלֹמֹה הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה: בַּעֲנָא בֶּן אֲחִילוּד תַּעְנַךְ וּמְגִדּוֹ וְכָל בֵּית שְׁאָן אֲשֶׁר אֵצֶל צָרְתַנָה מִתַּחַת לְיִזְרְעֶאל מִבֵּית שְׁאָן עַד אָבֵל מְחוֹלָה עַד מֵעֵבֶר לְיָקְמֳעָם: בֶּן גֶּבֶר בְּרָמֹת גִּלְעָד לוֹ חַוֹּת יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד לוֹ חֶבֶל אַרְגֹּב אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עָרִים גְּדֹלוֹת חוֹמָה וּבְרִיחַ נְחֹשֶׁת"(מלכים א ד' ח-יג).

מכאן מוכח כי מיקומה של  "אֶרֶץ חֵפֶר" הוא בוודאי בנחלת חצי שבט מנשה, בארץ ישראל המערבית, צפונה לשכם ודרומה לעמק יזרעאל ועמק בית שאן. ואכן, הארכיאולוג החשוב, אדם זרטל, שגילה כמה וכמה אתרים באזור זה (כולל המזבח בהר עיבל) זיהה את "ארץ חפר" עם עמק דותן. גם מיקומה של העיר תרצה, ששימשה כבירת ממלכת ישראל מימי ירבעם משמש כהוכחה נוספת (עיינו מלכים א י"ד יז). תרצה שכנה בשיפולים המזרחיים של השומרון על הדרך משכם לגשר אדם (שם עצרו המים בזמן שיהושע ובני ישראל חצו את הירדן בזמן הכניסה לארץ (יהושע ג' טז). מיקומה של נחלת צלפחד וממילא נחלת בנותיו רמוז גם בספר יהושע, שם מבחין הכתוב במפורש בין נחלתן לבין נחלת בני מנשה הנותרים, שנחלו בגלעד. וז"ל הכתוב: "וְלִצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה: וַתִּקְרַבְנָה לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן ... וַיִּתֵּן לָהֶם אֶל פִּי יְקֹוָק נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן: וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה לְבַד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: כִּי בְּנוֹת מְנַשֶּׁה נָחֲלוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ בָּנָיו וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד הָיְתָה לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים" (יהושע י"ז ג-ו).

עתה אנו מבינים מדוע חז"ל שבחו את בנות צלפחד שחבבו את הארץ. להלן דברי רבי אברהם ב"ר יעקב סבע, בעל צרור המור: "לפי שמשה רבינו ע"ה נתאוה לראות את הארץ. והיה מחבב אותה כמו בנות צלפחד שחבבו את הארץ". (בעל צרור המור נולד בערך בשנת ר' (1440) בקסטיליה שבספרד. היה תלמידו של ר' יצחק די ליאון, ושימש כרב קהילה. בגירוש ספרד בשנת רנ"ב (1492) גורש לפורטוגל, ובעקבות גירוש פורטוגל בשנת רנ"ז (1497) עבר לפאס שבמרוקו):

ההשוואה לדברינו ברורה, משה רבנו נכנס לעבר הירדן המזרחי אבל נתאווה להיכנס לעבר הירדן המערבי. כך גם בנות צלפחד, שהיו מחבבות את הארץ והתעקשו לקבל נחלה בעבר הירדן המערבי, המשובח יותר.

דווקא בימי בין המצרים, נחזק את חיבת הארץ ונזהר משנאת חינם,

שהחריבה את בית מקדשנו וגרמה לגלותנו מארץ חמדתנו.