שנת תש"ף | שבת פרשת עקב

הלכה פסוקה: נזק לדירת השכן עקב שיפוץ

ארץ חמדה גזית ירושלים /ניסן תשע"ו/תיק 79062

דיינים: הרב אהרון כץ

המקרה בקצרה:

נתבע 1 היה בעבר בעלים של דירה שסמוכה לדירת התובע, נתבע 2 רכש את הדירה וביצע בה שיפוץ, התובע טוען כי במהלך השיפוצים נפער חור בקיר האמבטיה שבדירת התובע, שהיתה חדשה לחלוטין. הקבלן שעבד במקום אישר שהנזק נגרם בגללו.

בן התובע שהוא עו"ד אומר שפנה עשרות פעמים לנתבעים בצורות שונות, ובשלב כלשהו הם הבטיחו לתקן את הנזק, דבר שלא קוים מעולם. הוא גם הביא להם הצעה לתיקון הנזק בסך 3,500 ₪, אלא שהנתבעים משכו זמן, לכן התובע מבקש לחייב את הנתבעים בעלות תיקון הנזק בסך 3,500 ₪ וכן 5,000 ₪ על הוצאות הגבייה, ועוד 3,000 ₪ על הכנת כתב התביעה, לאחר מכן הוא דרש עוד כ-5,000 ₪ על הוצאות שונות. נתבע 2 טען שאין קשר בין העבודות לנזק.

פסק הדין:

על נתבע 2 לשלם לתובע 7,700 ₪.

נימוקים בקצרה:

א. האם יש לייחס את הנזק שנגרם בדירת התובע לנתבע

במהלך הדיון, נתבע 2 הכחיש את הטענה שהנזק נגרם בגלל השיפוץ. לעומת זאת בהתכתבות בין התובע לנתבע 2 הודה האחרון כי יתכן ואירע נזק, אך לא בא לראות אותו למרות שעבר זמן ארוך מאז.

בחקירת הקבלן בבית הדין הוא אמר שהוא שמע מהנתבע על נפילת אריחים בדירת התובע כמה ימים ספורים לאחר שזה קרה. בנוסף הוא הודה שהוא קדח באזור הקיר המשותף, אך טען שלא הזיק באופן ישיר, והנזק נגרם באופן עקיף מפעולתו ככל הנראה. בית הדין קבע כי יש לראות בעדות הקבלן ניסיון להתחמקות מהאחריות לנזק שהוא גרם, ואין לקבל את טענתו שלא הוא שגרם את הנזק. בנוסף התובע השמיע הקלטה שבה הקבלן הודה שהפועלים שלו הגיעו וראו את החור והם גרמו לנזק.

לפיכך, נקבע כי הקבלן של נתבע 2 שהוא שגרם לנזק.

ב. האם יש לייחס את הנזק שנגרם לנתבע?

הלכות נזקי שכנים מורים לאדם להיזהר בעת שימוש בנכסיו שלא יגרמו נזק לשכניו, וכפי שנפסקו בשו"ע בסימן קנה. כל הדעות מסכימות כאשר המזיק פוגע באופן המכונה בגמרא "גירי דיליה", כלומר, חיצים שלו, ברכוש של חברו, הרי שחל עליו איסור לעשות זאת (בבא בתרא כב ע"ב, ורמב"ם שכנים י, ה) ואם הנזק נגרם בשעת המעשה של המזיק הרי שיש לחייב את האדם המזיק.

המקור הנוגע לענייננו הוא דברי המשנה (בבא קמא ט, ג): "והבנאי שקיבל עליו לסתור את הכותל, ושבר את האבנים או שהזיק, חייב לשלם. היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר, פטור. ואם מחמת המכה, חייב." משנה זו נפסקה על  ידי הרמב"ם (חובל ומזיק ו, יא), ובשו"ע (חו"מ שו, ב). במקרה זה מדובר על קידוח בקיר שהוא יותר מ"גירי דיליה", ויתכן שהוא בגדר מזיק בידיים.

במקרה זה נתבע 2 לא טען נגד עלות התיקון שדרש התובע בסך 3,500 ₪.

אשר על כן, הנתבע חייב לשלם לתובע את הסכום שנתבע על הנזק.

ג. הוצאות משפט

התובע דרש החזר הוצאות משפט בשיעור שגבוה מסכום הנזק. בית הדין אישר סך של 4,000 ₪ עבור הוצאות המשפט, זאת בגלל ההתמשכות הלא הגיונית של הסיפור מעבר לזמן סביר באשמת הנתבע.

למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר