שנת תשפ"א | שבת פרשת תולדות

מיד כשנתברר לעשיו כי יעקב לקח את ברכתו, הוא פנה אל אביו ואמר: "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה" (בראשית כ"ז לו).

ננסה להבין מהו פירוש הביטוי: הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה, שלכאורה אין לו חבר בתנ"ך. אע"פ כן, חז"ל וגדולי הראשונים עשו מאמץ גדול על מנת להבין את פשר הביטוי, על סמך הופעות דומות בתנ"ך.

מדרש שכל טוב (שם) מציע את הפרשנות הבאה: "עיקר המלה לשון רבוי, ודומה ואצלתי מן הרוח (במדבר י"א יז), ויאצל מן הרוח (שם שם כה), א"ל דרך הקדוש ברוך הוא לרבות מדברו אחד דברים הרבה ואתה אפשר שאין לך ריבוי דברים לתת לי ברכה אחת מן הניצולות". לדברי המדרש, האצלת הרוח שמשמעותה ריבוי (וגודל) הרוח, שקיבל משה מהקב"ה, מאפשרת לו לתת ממנה גם לשבעים הזקנים. לכן, דברי עשיו מתפרשים כטרוניה של הבן כלפי אביו. יתכן ויש בדברים גם טרוניה נסתרת כלפי בורא עולם, שיצחק מייצג אותו והולך בדרכיו. אם אכן דברינו נכוחים, דמותו של עשיו כמכבד אב, נפגמת ולו במשהו.

גם אונקלוס (שם יז) פירש כך: "ואצלתי - כתרגומוי וארבי, כמו (שמות כד, יא) ואל אצילי בני ישראל". לדבריהם, כשם שאצילי פרושו: הגדולים, כך גם בפסוקנו שואל עשיו את אביו יצחק: האם הברכות שלו אינן מספיק גדולות?! כך שגם הוא יוכל לקבל ברכה.

בגלל הקושי הלשוני, במדרש הגדול (שם) הציעו כיוון אחר, וז"ל: "ואפילו מן המצולות". פרשנות זו פונה לכיוון אחר ומפתיע. לדעת חכמים אלה, עשיו שואל ומבקש מאביו כי יעשה כל מאמץ לברכו, גם אם יהיה צורך לרדת למצולות ים כדי להביא משם ברכה. כמובן שדעה זו מבוססת על הצליל ושיתוף האותיות של שני הביטויים.

אונקלוס תרגם: "הלא שבקת לי ברכא", לא ברור מה מקורו. על פי דעה זו, עשיו אכן מכבד את אביו ובוטח בו. לכן, הוא מביע אמון במאמץ שיהיה מוכן יצחק אביו לעשות עבורו – עשיו בנו בכורו.

מבין הראשונים רש"י פירש: "לשון הפרשה, כמו (במדבר י"א כה) ויאצל".

בכיוון דומה פירש גם אבן עזרא: "עזבת לי אצלך, והוא מגזרת ואצלתי". שניהם מסתמכים על ההקשרים והבנת הפרשיה בספר במדבר, שהזכרנו לעיל, בעניין שבעים הזקנים ולא על הפן הלשוני.

הקושי מחייב אותנו לפנות גם למה שהציע הריקאנטי (שם) בשם חכמי האמת וז"ל: "בעבור כי הברכות היו נאמרות ברוח הקדש, והיו נאצלות מן המרכבה העליונה, על כן אמר לשון אצילות", לא נסביר כי אין לנו חלק בנסתרות.

נסיים את דברינו בציטוט מתוך ספר יחזקאל: "כִּי מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה וְאֵין לָהֶן עַמּוּדִים כְּעַמּוּדֵי הַחֲצֵרוֹת עַל כֵּן נֶאֱצַל מֵהַתַּחְתּוֹנוֹת וּמֵהַתִּיכֹנוֹת מֵהָאָרֶץ" (מ"ב ו).

רש"י מעיר שם: "לא הבנתי בהם כלל".

רד"ק ניסה לבאר: "על כן נדחק ונפרד מקום העליונות מהתחתונות מהארץ מלמטה כלפי הארץ כי שם היו רחבות ולמעלה קצרות".

נוכל לסכם כי קשה מאוד להבין מה פשר הביטוי לאציל.

נסיים בתפילה כי יאיר עינינו בתורתו ויזכנו להבין ולו מעט מחכמתו האין סופית.

שנזכה תמיד לעמול בתורה, לדבוק וללכת בדרכיו.

נתפלל גם כי הנותן חכמה לחכמים יאיר את עיניהם בקרוב, והקב"ה ישלח לנו מזור במהרה.