|
 שנת תשס"ג | שבת פרשת תולדותיעקב ועשו בטוב או ברעפרשת השבוע עוסקת ביחסי יעקב ועשו. יש לבחון את הסוגייה בשני מישורים, במישור הפרטי המשפחתי של האחים יעקב ועשו, ובמישור הכללי יעקב ועשו המשמשים כסמל לחטיבות העמים, יעקב – עם ישראל, עשו - אדום, סמל ליתר העמים, בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים". המאורעות שקרו לאבות הם בבחינת סימן להתרחשויות דומות, למהלכים הסטוריים שיבואו על הבנים.
בגאולת עם ישראל מן הגלות שני שלבים. הראשון צריך להתבצע בעזרת העמים, כמו שהיה בזמן בית שני כשהגאולה התחילה בעזרת כורש. זאת, בגלל השבועה "שלא נעלה בחומה" ו"שלא נמרוד באומות" (כתובות קיא). השלב השני בגאולה וזוהי הגאולה העיקרית "… אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו" לא יוכל להתקיים ע"י עזרת העמים אלא אדרבא אולי גם כנגד רצונם. הגאולה ממצרים היא התבנית לסדר הגאולה לעתיד לבוא. לכתחילה נדרש פרעה לתת רשות לצאת ממצרים, ולעזור ע"י נתינת זבחים ועולות. אולם רק אחרי שנהפך לב פרעה ואמר "מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו וירדוף אחרי בני ישראל" רק אז נתקיים "ובנ"י יצאו ביד רמה", ושפחה זכתה לראות על הים מה שלא זכה יחזקאל בן בוזי.
שני שלבים אלו אנחנו מוצאים גם בפרשתנו ביחסי יעקב ועשו.
הכוזרי (מאמר ב' י"ד) תוך כדי הסברו בעניין ארץ ישראל שהנבואה היא רק "בה או בעבורה", אומר: "על ירושת ארץ זו הייתה קנאת יעקב ועשו ובגללה טרח יעקב לקנות את הבכורה ולקחת את הברכות וזכה יעקב ולא עשו למרות שכוחו רב". בשלב א' זוכה יעקב לבכורה מתוך הסכמה ועזרת עשו. אולם השלב השני - הברכה העיקרית – קבלת השלטון על ארץ ישראל מתקיימת רק אחרי "וישטום עשו את יעקב על הברכה וכו' ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" (בראשית כ"ז מא) יעקב נאלץ אז לברוח לפי עצת אמו לארץ ארם. אז ורק אז הוא זוכה לקבל מאביו את הברכה האמיתית את ברכת ירושת ארץ ישראל "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלוקים לאברהם" (בראשית כ"ח ד'). לעומת זאת, הברכה הראשונה של יצחק ליעקב הייתה רק ברכה של שפע חקלאי ושלטון – "הוי גביר לאחיך".
הבה נקווה שאם לא יכירו בניו של עשו בברכתו של יעקב, תתקיים בנו ברכת יצחק גם ללא הסכמתם.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
