שנת תשפ"א | שבת פרשת משפטים

הלכה פסוקה: מעמדו ההלכתי של קנס על איחור בתשלום דמי שכירות

תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית

'ארץ חמדה גזית' ירושלים / אב תש"ף / תיק מס' 80058

דיין:
הרב דניאל מן

המקרה בקצרה:
התובעים הם בעלי דירה להשכרה, הם השכירו את הדירה לנתבע לשנה. במהלך השנה הנתבע שילם את דמי השכירות, לאחר מכן התובעים הסכימו לחודש נוסף של שכירות, שעליו לא שילם הנתבע את שכר הדירה. לכן התובעים מבקשים לקבל 2,400 ₪ עבור שכירות לחודש זה, ועוד 11,000 קנס על אי תשלום החובות.
לטענת הנתבע הוא התנהל תמיד כראוי, הוא טען שנגרמו לו נזקים רבים בעקבות המגורים בדירה, ועל כך הוא רוצה להגיש תביעה נגדית. לגבי דמי השכירות על חודש השכירות הנוסף, לטענתו, הוא רוצה לשלם אלא שהוא נמצא בהליכי פשיטת רגל. לגבי האיחור תשלום הוא טען שהתובעים מחלו עליו.

פסק הדין:
הנתבע ישלם לתובעים 4,700 ₪ עבור חובותיו ועבור האיחור בתשלום.

נימוקים בקצרה:
א. תשלום על איחורים
לטענת הנתבע התובעים מחלו לו על החובה לשלם בזמן ועל הקנס, טענה זו אינה מגובה במסמכים ואין לה שום ביסוס, ובכל מקרה הטענה אינה מתקבלת בלא מיגו (שו"ע חו"מ עה, כב).
ב. ריבית בתשלום קנס על איחור
היה מקום לטעון כי תשלום הקנס הינו ריבית, אלא שבסוף החוזה נכתב כי ההתחייבויות הן לפי היתר עסקה, ולכן אין מניעה עקרונית להטיל קנסות אלו על הנתבע. אולם, בית הדין סבר כי אין מקום להפעיל קנס לא מידתי על הנתבע. לא יתכן שעל חוב קטן הנתבע יצטרך לשלם עשרות אלפי שקלים קנס. ולכן בית הדין החליט להפחית את הקנס והעמיד אותו על 2,100 ₪ בלבד. זאת, בנוסף לחיוב הבסיסי. 

למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר