שנת תשפ"א | שבת פרשת תצוה

בין השיטין של מגילת אסתר מסתתר עימות בין עם ישראל והאימפריה הפרסית. סופו של העימות הוא: 

"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (אסתר ח'  טז).

היהודים נקהלו ועמדו על נפשם, עשרות אלפים משנאיהם נהרגו וסמל התשועה היה תלייתו של המן על העץ אשר הכין למרדכי, ותלייתם של עשרת בניו. מה שבולט מאוד במגילת אסתר הוא חסרון שמו של הקב"ה, והפניה הישירה אליו. עוד נקודה חשובה, שאיננה נזכרת במפורש במגילה, היא הכמיהה והכוסף לארץ ישראל.

עיון בפרק ו' בספר דניאל (שהוא סתום וחתום לחלק גדול מלומדי התורה) מגלה פרשיה מקבילה.

הפרק מתאר מאורע שהתרחש בתקופה הפרסית, תחת ממשלתו של דריוש המדי, ושתחתיו מכהנים מאה ועשרים אחשדרפנים (עיינו שם פסוקים א-ב, לא נדון בגלל קוצר היריעה בשאלה מה יחס הזמנים בין שני המאורעות, ומי קדם למי ובכמה שנים?).

בשני הסיפורים באה לידי ביטוי שנאת ישראל – אנטישמיות, ללא כל סיבה הגיונית. שרים חשובים מנסים לפגוע בדניאל - יהודי הנושא במשרה רמה, ובסופו של דבר, לאחר שדניאל הושלך לגוב האריות וניצל בנס, השרים שרצו לפגע בו ובני משפחותיהם, נאכלים חיים על ידי חיות הטרף.

בשני המקורות משתקפת שיטת השלטון הפרסית והדת=החוקה המשפטית ששולטת בה. ברגע שהמלך מפרסם צו מלכותי אי אפשר לשנותו. וז"ל ספר דניאל (שם):

"כְּעַן מַלְכָּא תְּקִים אֱסָרָא וְתִרְשֻׁם כְּתָבָא דִּי לָא לְהַשְׁנָיָה כְּדָת מָדַי וּפָרַס דִּי לָא תֶעְדֵּא" (פסוק ט)

"וְאָמְרִין לְמַלְכָּא דַּע מַלְכָּא דִּי דָת לְמָדַי וּפָרַס דִּי כָל אֱסָר וּקְיָם דִּי מַלְכָּא יְהָקֵים לָא לְהַשְׁנָיָה" (פסוק טז)

פסוקים אלה מקבילים לפסוק במגילה:

"כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב" (אסתר ח' ח).

בסופם של שני העימותים מתברר מי הוא מלך מלכי המלכים – הקב"ה, במגילת אסתר בהסתר, בסיפור דניאל בגוב האריות, באופן בגלוי. כמו שציינו לעיל, שמו של הקב"ה איננו נזכר במגילה, גם תפילה מפורשת אל הקב"ה איננה נזכרת. ארץ ישראל נזכרת רק בעקיפין, עם אזכור גלות יהויכין מלך יהודה שגלה מירושלים (אסתר ב' ו). לעומת זאת, בסיפורו של דניאל, התביעה כנגדו היא על אשר הוא מתפלל לפני אלהיו, כשהוא מכוון את תפילתו לכיוון ירושלים (שם יא) - העיר ממנה גלה (דניאל א' א, ו).

סופו של הסיפור הוא ספר שיוצא ובו הכרזה מטעם דריוש המלך, כי אלהי דניאל הוא אלהי שמים וארץ, אלוהים חיים לעולם והוא ורק הוא אשר הצילו מגוב האריות:

"בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּתַב לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא דִּי דָיְרִין בְּכָל אַרְעָא שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא: מִן קֳדָמַי שִׂים טְעֵם דִּי בְּכָל שָׁלְטָן מַלְכוּתִי לֶהֱוֹן זָיְעִין וְדָחֲלִין מִן קֳדָם אֱלָהֵהּ דִּי דָנִיֵּאל דִּי הוּא אֱלָהָא חַיָּא וְקַיָּם לְעָלְמִין וּמַלְכוּתֵהּ דִּי לָא תִתְחַבַּל וְשָׁלְטָנֵהּ עַד סוֹפָא: מְשֵׁיזִב וּמַצִּל וְעָבֵד אָתִין וְתִמְהִין בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא דִּי שֵׁיזִיב לְדָנִיֵּאל מִן יַד אַרְיָוָתָא" (פסוקים כו – כח). 

כולנו יחד נקרא ביום ששי הקרוב את מגילת אסתר. את סיפורו של דניאל אנו נוהגים להזכיר בכל שבוע, על שולחן השבת בזמירה המפורסמת "יה ריבון עולם", רק חיבור שני המקורות הללו יחד נותן את התמונה השלמה.

הבה נתפלל בשבת, שהיא גם פורים, שהקב"ה ימשיך להציל אותנו משרי פרס ומדי, גם בימים אלה: אֱלָהָא דִּילֵיהּ יְקָר וּרְבוּתָא (דניאל ה' יח (

פְּרוֹק יַת עָנָךְ מִפּוּם־אַרְיָוָתָא, וְאַפֵּיק עַמָּךְ מִגּוֹ גָלוּתָא– עַמָּא דִּי בְחַרְתְּ מִכָּל אֻמַּיָּא

(דניאל ג' לא)