שנת תשפ"א | שבת פרשת תזריע מצורע

ארץ אגדה: ימות המשיח – והתקיפות בעירק ובאירן

בספר מיכה (ד,ח) מובאת נבואה: "וְאַתָּה מִגְדַּל עֵדֶר עֹפֶל בַּת צִיּוֹן עָדֶיךָ תֵּאתֶה, וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלִָם". תרגום יונתן מפרש שם: "וְאַתְּ מְשִׁיחָא דְיִשְׂרָאֵל דְטָמִיר מִן קֳדָם חוֹבֵי כְנִשְׁתָּא דְצִיוֹן לָךְ עֲתִידָא מַלְכוּתָא לְמֵיתֵי, וְיֵיתֵי שִׁלְטוֹנָא קַדְמָאָה לְמַלְכוּת כְּנִשְׁתָּא דִירוּשְׁלֵם", ובתרגום חוזר לעברית: "ואתה המשיח של ישראל שמסתתר מפני חטאי כנסת ציון, לך עתידה המלכות לבוא; ויבוא השלטון הראשון למלכות כנסת ירושלים".
הנביא מיכה מכנה כאן את המשיח בשם 'מגדל עדר', ובהמשך בסמוך (ה,א) הוא מכנה אותו בכינוי 'בית לחם אפרתה': "וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה... מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם", ובתרגום יונתן: "וְאַתְּ בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה ... מִנָךְ קָדָמַי יִפּוֹק מְשִׁיחָא לְמֶהֱוֵי עֲבֵיד שׁוּלְטַן עַל יִשְׂרָאֵל דִי שְׁמֵיהּ אָמִיר מִלְקָדְמִין מִיוֹמֵי עָלְמָא". ובתרגום חוזר לעברית: "ואתה בית לחם אפרתה... ממך לפני יצא משיח להיות שליט על ישראל אשר שמו אמור מקדם מימי עולם". המקומות "מגדל עדר" ו"בית לחם אפרתה" מוזכרים בחזרת יעקב ליצחק אביו שבחברון. ותרגום יונתן מבאר שאלו שמות של המשיח. מדוע המשיח מכונה בשמות הללו?

ההשתהות של יעקב במגדל עדר
לאחר מות רחל מסופר: (בראשית לה,כ-כא)
"וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם: וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וַיֵּט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל עֵדֶר:"
תמוה מדוע יעקב לא מיהר והקדים להגיע ליצחק אביו שהמתין לו בחברון, אלא העדיף לשכון בארץ (באזור) שליד מִגְדַּל עֵדֶר. וצריך לומר שיעקב ראה ברוח קודשו שאותו אזור מתאים להוליד את נשמת המלך המשיח, וכעין כך פירש שם בתרגום יונתן שמשם עתיד לצאת מלך המשיח בסוף הימים¹. ונראה שיעקב ראה שצל רוחני מעיב על האפשרות להולדת נשמה מיוחדת זו, והוא חש מעין פיקוח נפש רוחני שמצדיק להתעכב שם כדי להסיר את הקטרוג לפני שיגדל באופן שיקשה להסירו. ולכן יעקב התעכב ושכן שם כדי להוליד באמצעות תפילותיו שם את נשמת המלך המשיח.

המהות של 'מגדל עדר'
השם 'מגדל עדר' מבטא את המהות של המשיח, משום שעם ישראל משול לעדר צאן והמגדל הוא מקום גבוה שמשמש לשמירה על עדר הצאן שמפוזר במרעה; וכך באופן סמלי המשיח שומר על ישראל שמפוזרים סביבו. אולם למגדל יש משמעות נוספת. ה'מגדל' מוזכר לראשונה בספור על המגדל שרצו בנו בני האדם לבנות בבבל והקב"ה מנע מהם לבנותו ופיזר אותם. ה'מגדל' של בבל הוא ספור על נסיון להקמת 'כפר גלובאלי' שיאחד את בני האדם סביב אידיאל שמטרתו ספוק כל הצרכים החומריים של האנושות ללא צורך בהישענות על בורא העולם. אך דבר זה מנוגד לתכניתו של בורא העולם שרוצה שבני האדם יבינו שהם תלויים בו ויהיו קשורים אליו ויתפללו אליו כדי שיסייע בידם לספק את צרכיהם, וכמו כן רוצה הבורא שיחיו את חייהם לפי החוקים שקבע עבורם שהם שבע מצוות בני נוח. ואמנם בעתיד המשיח יפיץ אמונה בעולם וילמד את אומות העולם את חוקי הבורא. ניתן לומר שהמשיח מכונה 'מגדל' משום שכאשר הוא ינהיג את המגדל (הכפר הגלובאלי) שיבנו בני האדם יהיה זה מגדל רצוי, "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ד'לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד". במובן מסויים ניתן יהיה להתייחס אז לאנושות בתור עדר אחד גדול שמונהג על ידי ראש המגדל שהוא המשיח. באותה העת לא יצטרך עם ישראל להילחם בחרב גשמית, ועל אותה העת נאמר (ישעיהו יא,ד): "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע".

המהות של 'בית לחם"
מיכה מכנה את המשיח גם בשם 'בית לחם אפרתה'. ומשום שהשמות "בית לחם" ו"אפרתה" מורים על מהות נוספת שהמשיח מבטא, וכדלקמן.
המובן הפשוט של "לחם" הוא מאכל שמורכב מגרגרי תבואה שנטחנה והורטבה ונדבקה ונילושה לעיסה ונאפתה כגוש אחד. ומצאנו שחז"ל השתמשו בשורש לח"מ במשמעות של חיבור שני דברים לגוף אחד (ויקרא רבה ג,ג): "כאדם שהוא מלחים שתי נסרים ומדביקן זה לזה". גם המילה מלחמה היא מהשורש לח"מ. ונראה שסיבת הדבר היא שכאשר זורעים תבואה ורוצים לקצור אותה ולאכול לחם, פעמים רבות שבאים שבטים נוודים לשדוד אותה, וחקלאים בודדים אינם יכולים להתנגד להם, והם צריכים להתאחד כדי לגרשם. וכפי שהיה בימי גדעון שהשבטים השודדים אילצו את עם ישראל להתאחד סביב גדעון שהנהיג אותם להילחם בשבטים הנודדים. ואכן באותה מלחמה מסופר שהשומר המדייני חלם שהוא רואה "לחם שעורים מתהפך במחנה". ה"לחם" המתהפך הזה סימל את עם ישראל שהתאחד והולחם לגוף אחד שיצא להילחם בשבטים הנודדים. והשם "בית לחם" נראה ליעקב מתאים לפעול בו כדי להוליד בקרבתו את נשמת המלך שיאחד את עם ישראל כדי להילחם.

אפרתי במשמעות חשוב
צד נדרש זה של חשיבות של הנהגה קיים גם בשם 'אפרת'. בתחילת ספר שמואל מסופר "וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי". לכאורה לא מובן מה מוסיף לנו הכתוב בכינוי 'אפרתי' שהרי כבר בתחלה כתוב שאלקנה היה מהר אפריים. ומתבקש שהכינוי 'אפרתי' הוא כינוי לאיש חשוב, וכך ביארו שם במדרש ובמפרשים. ובאופן דומה ביארו במדרש את הכתוב (רות א,ב) "אֶפְרָתִים מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה" ש'אפרתים' משמעותו איש חשוב. ואף כאן שם המקום "אפרתה" מראה על סגולה מיוחדת שקיימת באזור שמסייעת להולדת נשמת המלך שהוא האיש החשוב שבעם ישראל.

הקבורה בדרך אפרת היא בית לחם
הנביא מיכה מכנה את המשיח בכינוי "בית לחם אפרתה", ובכך הוא מרמז לפתרון שאלה שיש לשאול על יעקב אבינו. יעקב ראה חשיבות בקבורה במערת המכפלה וביקש מיוסף שיקבור אותו במערת המכפלה. ויוסף עצמו ביקש מבני ישראל שיעלו את עצמותיו עימם לארץ ישראל. מדוע אם כן לא טרח יעקב להעביר לאחר זמן את עצמות רחל מקברה שבבית לחם למערת המכפלה. והרי בעבר היה מנהג של 'ליקוט עצמות' והיו מעבירים את עצמות הנפטר ממקום קבורה זמני למקום הקבורה המשפחתי. מדוע לא נהג כך יעקב ברחל, והרי הוא ראה בה את אשתו העיקרית.
מתבקש שיעקב ראה ברוח קדשו שבמובן הרוחני רחל עדין קיימת בעולם הזה, והיא ממשיכה עימו בפעילותו בדרך לפריה ורביה, אלא שכעת היא עושה זאת באמצעות תפילותיה לה'. ולכן מתאים שתהיה קבורה בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם, כאשר השם אֶפְרָת מזכיר "פריה" וכן "חשיבות", והשם בֵּית לָחֶם מזכיר את משמעות ה"לחם" שהיא התאחדות לגוף אחד שנלחם תחת מלך, והקבורה "בדרך" מסייעת לרחל הנמצאת בדרכה למטרה – להולדת נשמת המשיח - באמצעות תפילותיה.
לרחל יש את הכוח הזה יותר משאר האבות והאמהות, מכיוון שהיא לא הגיעה אל המנוחה במערת המכפלה. בבבא מציעא (דף פה, ב) מובא שגם אבותינו הקדושים פועלים בעולם הנשמות, אלא שאליהו צריך להעיר אותם לשם כך. אולם רחל לא הגיעה אל המנוחה הזו והיא נמצאת איתנו יותר, ויכולה להמשיך ולפעול בעולם הנשמות ביתר קלות. ההבנה שרחל נותרה במובן מסויים בעולם הזה והיא ממשיכה להתפלל על בניה מוזכרת גם בנבואת ירמיה, ששומע את רחל מתפללת על בניה (לא,יד-טז):

"כֹּה אָמַר ד' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: כֹּה אָמַר ד' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ד' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ד' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:"

כאשר אבדה מלכות מישראל ובני ישראל גלו מארצם, רחל היא זו שמתפללת על חזרת הבנים לארצם ולגבולם, משום שמבחינה רוחנית רחל נשארה בעולם הזה בתפקיד של תפילה על בני יעקב ועל מלכות ישראל יותר משאר האבות והאמהות.

המשיח מסתתר
תרגום יונתן מדייק בלשונות הנביא מיכה, ומסביר שהמשיח שישראל מצפים לבואו נמצא אלא שהוא מסתתר מחמת חטאי 'כנסת ציון', וכאשר המשיח יקבל את המלכות היא תגיע ל'כנסת ירושלים'. ומשמע ש'כנסת ירושלים' היא מהות נעלה יותר מאשר 'כנסת ציון', ולכן כאשר המלכות תגיע ל'כנסת ירושלים' יתגלה המשיח. להבנת הדברים נוכל להיעזר בדברי הרב קוק בקריאתו להקמת תנועה שתיקרא 'דגל ירושלים', שם הוא עומד על ההבדל שבין 'ציון' לבין 'ירושלים' (מאמרי הראי”ה עמ’ 333):

"מאז מראשית תולדותינו התבלט שֵם 'ציון' אצל ההבטאה של מלכותנו, כוחנו העולמי... התכונה החלוצית של בניין האומה ותחייתה בארצה כובשת לה את דרכה בחיים… כוח כביר ורב-טוב צפון גם בתחייה החילונית שלנו הדוגלת בשם 'ציון'... (מאידך) 'ירושלים' מבטאת בהבלטתה את המטרה של קדושתנו מצד עצמה בתור המגמה היותר גבוהה... מקום של בית המקדש, בית תפילה העתיד של כל העמים, המקום שבו ישבו הסנהדריה הגדולה, אשר ממנה יצאה ותצא תורה לכל ישראל"

כלומר, בעם ישראל קיימים שני צדדים, האחד הוא צד ממלכתי לאומי הדומה בחיצוניותו ללאומיות של אומות העולם, והכינוי 'ציון' מבטא אותו. והשני הוא צד נעלה יותר המבטא את הקדושה האלוקית ואת הצד התורני שבעם ישראל והכינוי 'ירושלים' מבטא אותו, והוא המימד הפנימי שמתגלה דרך 'ציון' שהיא הכלי החומרי החיצוני. נראה שלכך גם כוונת הנביא מיכה, והוא מתאר שיש מתח בין שני הצדדים, וכאשר 'כנסת ציון' תקבל שהמעלה העליונה ("הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה") מגיעה לאנשי הצד התורני ('כנסת ירושלים'), אזי יתגלה המשיח.

נשמה שמסתתרת
הנביא מיכה פונה אל המשיח ('מגדל עדר') בלשון נוכח ומשמע שהוא רואה אותו. אלא שבן אדם לא יכול להאריך ימים עד ימינו, ובכל זאת מיכה מדבר אליו ("וְאַתָּה") ומנבא שהוא יתגלה והמלכות תגיע ל'כנסת ירושלים'. ואמנם כפי שהתבאר לעיל מיכה רואה את נשמת המשיח שכבר נולדה לעולם גם קודם שנולדה בגוף, ובהגיע העת המתאימה היא תיכנס בתוך גוף של אדם. רעיון זה שנשמת המשיח כבר קיימת, מובא גם בספר ארבע מאות שקל כסף לרבי חיים ויטאל (דף סח,ב):

"המלך המשיח יהיה ודאי צדיק נולד מאיש ומאשה, אלא שביום ההוא יגדל צדקתו... ואז ביום ההוא בזמן הקץ תבא 'נשמה של נשמה' שלו דנתונה בגן עדן ותינתן לאיש הצדיק ההוא, ואז זכה להיות גואל. והוא על דרך משה רבנו ע"ה, כי היה ילוד אשה, והגדיל מעט מעט עד שהשלים חלק נשמתו"

בנבואת 'מגדל עדר' ובנבואת 'בית לחם אפרתה' משתמש מיכה בדימויים של יולדת שאמורה ללדת, והוא מנבא שכלל ישראל יעבור תהליך הדומה ללידה עד שנשמת המשיח תבוא ותשכון בתוך גוף של אדם פרטי, ובכך נרחיב לקמן.

תהליך הלידה שבנבואת מגדל עדר
 בנבואת 'מגדל עדר' מופיעות שתי תקופות שיעבור עם ישראל. התקופה הראשונה היא (ד,ט-י):

"עַתָּה לָמָּה תָרִיעִי רֵעַ הֲמֶלֶךְ אֵין בָּךְ אִם יוֹעֲצֵךְ אָבָד כִּי הֶחֱזִיקֵךְ חִיל כַּיּוֹלֵדָה: חוּלִי וָגֹחִי בַּת צִיּוֹן כַּיּוֹלֵדָה כִּי עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה וּבָאת עַד בָּבֶל שָׁם תִּנָּצֵלִי שָׁם יִגְאָלֵךְ ד' מִכַּף אֹיְבָיִךְ:"

בתקופה הראשונה יכיר עם ישראל שהמבנה הבטוח המוכר להם של מלך עם יועצים לא יחזיק מעמד. עם ישראל יגלה לבבל, ואז יתברר לעם ישראל שבאופן פלאי הם ממשיכים להתקיים כיחידה עצמאית ואינם מתבוללים בין הגויים שרוצים לבוללם ולבולעם, ויתברר להם שד' הוא המושיע אותם.
לאחר מכן מיכה מנבא על שלב שעם ישראל חזר לארצו והוא משמיד את העמים שקמים עליו מסביב כדי להילחם בו (ד,יא-יד):

"וְעַתָּה נֶאֶסְפוּ עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים הָאֹמְרִים תֶּחֱנָף וְתַחַז בְּצִיּוֹן עֵינֵינוּ: וְהֵמָּה לֹא יָדְעוּ מַחְשְׁבוֹת ד' וְלֹא הֵבִינוּ עֲצָתוֹ כִּי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גֹּרְנָה: קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת צִיּוֹן כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים וְהַחֲרַמְתִּי לַד' בִּצְעָם וְחֵילָם לַאֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ: עַתָּה תִּתְגֹּדְדִי בַת גְּדוּד מָצוֹר שָׂם עָלֵינוּ בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל הַלְּחִי אֵת שֹׁפֵט יִשְׂרָאֵל:"

מיכה מנבא שעמים רבים יקיפו את עם ישראל כדי להילחם בם, ועם ישראל ינצח אותם. ובסיום הוא מנבא "עַתָּה תִּתְגֹּדְדִי בַת גְּדוּד מָצוֹר שָׂם עָלֵינוּ...". תרגום יונתן מפרש שם: "כְּעַן תִּסְתַּיְעִין בְּמַשִׁרְיָן קַרְתָּא דְצָיְרִין עֲלָהּ בִּצְיָר דַהֲווֹ מָחָן בְּחוּטְרָא עַל לִיסָתָא יַת דַיָנֵי יִשְׂרָאֵל". התרגום מבאר שמיכה אינו חוזר לתאר את התקופה הראשונה שבה עם ישראל היה מושפל אלא ממשיך ומתאר את התקופה השניה המפוארת שעם ישראל מביס את אויביו, והוא מסביר שהצורך של אנשים מישראל להתגייס לגדודי צבא ולהילחם להסרת המצור, הוא משום שיש בהם אנשים שהיו מכים בבוז את דייני ישראל. ומשמע שאם היו כולם מכבדים את דייני ישראל המורים להם את חוקי תורת ישראל, לא היה צורך להתגייס לגדודי צבא כדי להילחם להסרת המצור.
סיום זה יש בו גם כדי להסביר מדוע המשיח מסתתר. המשיח עצמו עוסק והוגה בתורה והוא שייך לקבוצה שנקראת 'כנסת ירושלים', וכל עוד 'כנסת ציון' חוטאת וסבורה שהמעמד הגבוה מגיע לה והיא מבזה את מי שנמנה את חברי 'כנסת ירושלים' הוא אינו מוכן להתגלות.

תיאור הלידה שבנבואת 'בית לחם אפרתה
בהמשך בנבואת 'בית לחם אפרתה' חוזר תיאור הלידה שעם ישראל צריך לעבור (מיכה ה,ב): "לָכֵן יִתְּנֵם עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה, וְיֶתֶר אֶחָיו יְשׁוּבוּן עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". באמצע הכתוב מדובר על מישהו יחיד שיש לו אחים - "וְיֶתֶר אֶחָיו", ומשמע לכאורה שבסיום שלב זה של חבלי הלידה כבר יתגלה המשיח ואליו מתייחסת לשון היחיד, ויהיו אנשים שיתייחסו אליו כמו לאח שלהם, ואכן רש"י ואבן עזרא ורד"ק ועוד פירשו שמדובר שם על המשיח שיהיה מלך מבית דויד ששייך לשבט יהודה, והוא אותו יחיד שאליו יתקבצו שאר אחיו משבט יהודה וגם שאר גלויות ישראל והם ישובו לארץ ישראל ויהיו לממלכה אחת.
אולם תרגום יונתן התעלם מלשון היחיד ותירגם: "בְּכֵן יִתְמַסְרוּן כְּעִדַן יָלֵידְתָּא לְמֵילַד, וּשְׁאַר אֲחֵיהוֹן יִסְתַּמְכוּן עֲלֵיהוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". יונתן אינו מתרגם את "אֶחָיו" בתור "אֲחוֹהִי" כאחים של אדם יחיד, אלא בתור "אֲחֵיהוֹן" כאחים של רבים. וזאת משום שהוא מבין שמלך המשיח עדין לא יתגלה בתור נשמה השוכנת בתוך גוף אדם יחיד. לשיטתו, בחבלי הלידה האלו בתחילה יימסר עם ישראל בידי אומות העולם ויגלה מארצו (וכמבואר בנבואה הקודמת, כך יתברר לישראל שד' הוא השומר עליהם בגלויות שלא יאבדו בין הגויים). עד שתגיע העת ועם ישראל יוליד מתוכו קבוצה קטנה ('שְׁאַר אֲחֵיהוֹן') שתחזור לארץ ישראל ותקים בו בסיס איתן שאליו יתקבצו בהמשך בני ישראל האחרים שמפוזרים בגלויות השונים.
תרגום יונתן מסביר שלשון מיכה - "וְיֶתֶר אֶחָיו" - אין כוונתה שהמשיח יתגלה ואחיו ושאר ישראל יתקבצו אליו, אלא שבאותה העת נשמת המשיח תופיע בתוך קבוצה של אנשים שיחזרו לארץ ויקימו בה את הבסיס שאליו יתקבצו הגלויות. רעיון זה שנשמת המשיח מתגלה בתוך אנשים מישראל מוזכר גם בדברי האדמו"ר מפיאסעצנא הי"ד בספר דרך המלך (עמוד שסד):

"איתא בספרים הקדושים שכמו שיש בכל איש ישראל שורש מאדם הראשון, כן יש בכל אחד ניצוץ של נשמת משיח מפני שהיה ראש וראשית לכל הנשמות, מפני שהוא תכלית הכל כנודע, כי למה אָצָל ד' את נשמת ישראל אם לא כדי שיבואו לתכלית השלימות ויתגלה המשיח..."

ונמצא שכוונת תרגום יונתן היא שכאשר אנשים עולים לארץ ישראל על מנת להקים ולחזק בה את הבסיס שאליו יתקבצו הגלויות הם פועלים עם נשמת המשיח, והם מביאים לידי ביטוי מעשי את הניצוץ שיש בם מנשמת המשיח. המשיח הוא האח הגדול שלהם שאינו נראה, והם האחים הקטנים שלו שנראים ופועלים את רצונו.

וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים
מיכה ממשיך ומנבא: "וְעָמַד וְרָעָה בְּעֹז ד' בִּגְאוֹן שֵׁם ד' אֱלֹהָיו וְיָשָׁבוּ כִּי עַתָּה יִגְדַּל עַד אַפְסֵי אָרֶץ", ויונתן מתרגם "וִיקוּם וְיִשְׁלוֹט בִּתְקוֹף מִן קֳדָם יְיָ בִּרְכוֹת שְׁמָא דַיָי אֱלָהֵיהּ וִיתוּבוּן מִבֵּינֵי גְלוּתְהוֹן אֲרֵי כְעַן יַסְגֵי שְׁמֵיהּ עַד סְיָפֵי אַרְעָא". כלומר, המשיח שהוזכר לפני כן – בית לחם אפרתה – יקום וישלוט בכוח שיקבל מאת ה', ובאותה העת ישובו בני ישראל מגלויותיהם, ויתפרסם שמו של המשיח בכל העולם.  ומיכה מתאר פעולות נוספות שלו:

"וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם: וְרָעוּ אֶת אֶרֶץ אַשּׁוּר בַּחֶרֶב וְאֶת אֶרֶץ נִמְרֹד בִּפְתָחֶיהָ וְהִצִּיל מֵאַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בִּגְבוּלֵנוּ:"

ויונתן מתרגם:

"וִיהֵי מִבְּכֵן שְׁלָמָא לָנָא אֲתוּרָאָה אֲרֵי יֵעוּל בְּאַרְעָנָא וַאֲרֵי יִדְרוֹךְ בְּבִרְנְיָתָנָא וּנְמַנֵי עֲלָנָא שַׁבְעָא מַלְכִין וּתְמַנְיָא רַבְרְבֵי אֱנָשָׁא: וְיִרְעוּן יַת אַרְעָא דְאַתּוּר בְּחַרְבָּא וְיַת אַרְעָא נִמְרוֹד בִּתְקוֹף כְּרַכָּהָא וִישֵׁיזְבִינָנָא מֵאַתּוּר דְלָא יֵעוֹל בְּאַרְעָנָא וְלָא יִדְרוֹךְ בִּתְחוּמָנָא:"

כלומר השלום שיהיה בימי המשיח יהיה כרוך במלחמה מסוג חדש, אם נשמע שהממלכות המזרחיות שבארץ אשור ובארץ נמרוד (בבל) רוצות לבוא לארצנו ולגבולנו למלחמה נקים עלינו שבעה מלכים ושמונה מנהיגים והם ילחמו בחרב בארצם של האומות האלו כדי שלא יבואו בגבולנו.
הרד"ק הבין שבאותה העת המשיח כבר התגלה, ופירש שהמשיח הוא זה שימנה את המנהיגים שיצאו להילחם בממלכות המזרחיות, אך מדברי התרגום משמע שעם ישראל הוא זה שימנה על עצמו את המנהיגים שיצאו להילחם בהם, והרד"ק הקשה על התרגום שלא נצמד לכתוב: "ואני תמיה איך תרגום 'עליו' - 'עלנא' ויתכן לפרש 'עליו' כמו 'עמו' ר"ל עם מלך המשיח...".
כלומר הרד"ק הבין מדברי מיכה "וְעָמַד וְרָעָה בְּעֹז ה'..." שהמשיח כבר התגלה ולכן ברור היה לרד"ק שהמשיח ימנה בעצמו את המלכים שיצאו להילחם בממלכות המזרחיות, או לכל הפחות שעם ישראל ימנה את המלכים האלו יחד עם המשיח. אולם לא כך ראה תרגום יונתן את המציאות העתידית, והוא ראה שעם ישראל יקים עליו מעצמו את המלכים האלו ללא התייעצות עם המשיח. וזאת משום שתרגום יונתן הבין שנשמת המשיח עדין לא תתגלה בתוף גוף של אדם פרטי, ולכן עם ישראל לא יתייעץ עימו בענין מינוי המלכים.

שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם
אבן עזרא ורד"ק פירשו שלפי פשוטו של הכתוב אין לפרש את המספרים "שבעה" ו"שמונה" כמספרים מדוייקים, אלא בתור סמלים לרבוי באופן כללי, והכוונה שעם ישראל יקים על עצמו שרים רבים שיילחמו כנגד המעצמות המזרחיות וימנעו מהן מלבוא בגבולנו ולהילחם בנו בארצנו. כבר כתב הרמב"ם (הלכות מלכים יב,ב): "אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד... וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים...".
לא ברור לגמרי כיצד להגדיר את תקופתנו, אך אין להכחיש את הנראה לעיניים, שמתקיים בארצנו קיבוץ גלויות גדול. ושבימינו זכה עם ישראל לנצח באופן מוחץ את האויבים הקרובים שקמו עליו מסביב. וכמו כן זכה עם ישראל גם לפעול להרחקת איומים מצד המעצמות המזרחיות. עירק שהיתה בזמנו המעצמה המזרחית המסוכנת בנתה כור אטומי ופעלה להשגת פצצה גרעינית כדי לסכן את ישראל, ומדינת ישראל פעלה בשטח עירק והפציצה את הכור האטומי. וכמו מעצמה מזרחית נוספת שהיא אירן פעלה ופועלת כדי להשגת נשק גרעיני וטילים כדי לסכן אותנו והיא מנסה לבוא בגבולנו. ואנו שומעים מידי פעם על פעולות מסתוריות שנעשות בארצם של האירנים כדי למנוע מהם לבצע את זממם.
לא מן הנמנע לומר שנבואות מיכה החלו להתגשם בימינו, והמפלגות הפוליטיות הרבות שנבחרות בארצנו לכנסת, הן הביטוי המעשי לדברי מיכה "וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם". מפלגות אלו בוחרות מתוכן את הממשלה שהיא זו ששולחת את הצבא להילחם באויבים שמסביב, והיא זו ששולחת את הצבא כדי להילחם במעצמות המזרחיות בארצן וכדי למנוע ממעצמות אלו לבוא בגבולנו. מפלגות מביאות לידי ביטוי מעשי את רצונה של נשמת המשיח להילחם במעצמות המזרחיות ולהרחיקן מלאיים עליו. והחיילים שנלחמים נגד אויבי ישראל הם חיילים של נשמת המשיח.

תשובה ומשיח
כפי שהתבאר לעיל נשמת המשיח נולדה בזכות תפילות יעקב במגדל עדר ובזכות תפילות רחל מקברה שבבית לחם אפרתה, ולכן הנביא מיכה מכנה את המשיח בשמות של מקומות אלו. ונשמה זו פועלת באמצעות המפלגות שבעם ישראל כדי להכות את אויבי ישראל. אך כפי שמבאר תרגום יונתן את נבואות מיכה, זהו אינו המצב האידיאלי. והצורך להתגייס לגדודי צבא שנלחמים באויב, הוא מפני ש'כנסת ציון' מבזה את דייני ולומדי התורה – "בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל הַלְּחִי אֵת שֹׁפֵט יִשְׂרָאֵל". וכל עוד 'כנסת ציון' חוטאת, נשמת המשיח לא תתגלה בתוך גוף של אדם פרטי, וכפי שרמז תרגום יונתן "וְאַתְּ מְשִׁיחָא דְיִשְׂרָאֵל דְטָמִיר מִן קֳדָם חוֹבֵי כְנִשְׁתָּא דְצִיוֹן". וכאשר 'כנסת ציון' תפסיק לחטוא ותיתן המעלה הראויה לדייני ולומדי התורה, אזי תתגלה נשמת המשיח (שהוא מלומדי התורה) בתוך גוף של אדם יחידי: "וְאַתְּ מְשִׁיחָא דְיִשְׂרָאֵל... לָךְ עֲתִידָא מַלְכוּתָא לְמֵיתֵי, וְיֵיתֵי שִׁלְטוֹנָא קַדְמָאָה לְמַלְכוּת כְּנִשְׁתָּא דִירוּשְׁלֵם". ומובטחים ישראל שיעשו תשובה ותתגלה נשמת המשיח בתוך אדם פרטי, וכפי שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה ז, ה):

"כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ד' אלהיך ושב ד' אלהיך וגו'."

ולפי מה שהתבאר במאמר נראה שהתשובה שמוזכרת שם שתהיה "בסוף גלותן", תהיה כשישראל כבר יהיו בארצם, ומהותה של תשובה זו היא שרוב ישראל לא יסתפקו בבחירת ממשלה שתשלח את הצבא להילחם את מלחמותיהם, אלא ירצו לתת את המעלה הראויה ל'כנסת ירושלים' שהם עוסקי התורה. והיינו שהם ירצו שימלוך עליהם מלך מבית דויד שיעסוק בתורה ויחזק אותם בשמירת התורה ויכפה אותם לשמור אותה, ורק בעדיפות שניה הם ירצו שהוא גם ילחם את מלחמותיהם. וכמוזכר בדברי הרמב"ם בהלכות מלכים (יא, ד): "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח...".
_____________________________________________________
¹ "וּנְטַל יַעֲקֹב וּפְרַס לְמַשְׁכְּנֵיהּ מִן לְהַלָא לְמַגְדְלָא דְעֵדֶר אַתְרָא דְמִתַּמָן עָתִיד דְאִתְגְלֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא בְּסוֹף יוֹמַיָא:"

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר