|
 שנת תשס"ג | שבת פרשת מקץ, חנוכההתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)הצלת הרבים על ידי הפקרת היחיד (המשך)ושמעתי שהיו אומרים: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, ושמעתי שהיו אומרים: הרוגי מלכות - אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. מאן נינהו? (מי הם?) אילימא רבי עקיבא וחבריו, משום הרוגי מלכות ותו לא? פשיטא, בלאו הכי נמי! (הם במדרגה גבוהה מאוד) אלא הרוגי לוד (לוליינוס ופפוס אחים שהרגם טוריינוס (נציב רומא בארץ) הרשע בלודקיא כדאמרינן במסכת תענית (דף יח:) על ידי גזירה שנגזרה על ישראל להשמיד על שנמצאת בת מלך הרוגה וחשדו את ישראל עליה ועמדו האחים הללו ואמרו מה לכם על ישראל אנו הרגנוה – רש"י) ( דף י ע"ב). מקור זה מעורר את השאלה כיצד התנדבו פפוס ולוליינוס לשיטת הרמב"ם, שבמקום שאין חיוב למסור את הנפש, אסור להתנדב לעשות זאת כי יש חיוב של "וחי בהם". הראי"ה קוק זצ"ל מתרץ בדרך הבאה "י"ל דהתם אם לא היו הם מקבלים על עצמם גם כן היו נהרגים בתוך הכלל, שהרי המלכות גזרה הגזירה על כל ישראל, ובכהאי גוונא, שבלאו הכי יהרג, הרי אין כאן משום "וחי בהם", ופשיטא שמצוה של חסידות גדולה היא למסור נפשו, אף על גב דאין חיוב על זה כי אם בתנאים דיחדוהו וחייב מיתה (כמו שהסברנו בשבועות האחרונים)" (שו"ת משפט כהן (עניני א"י) סימן קמג ד"ה ומעובדא דהרוגי). לפי הסברו של מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל הדברים גם כן מאוד ברורים. כי לשיטת רבנו האיסור למסור את היחיד כדי להציל את הרבים במקום שלא ייחדוהו, הוא כדי למנוע שנאה ופירוד בתוך המחנה הישראלי, דבר שגורם לחילול השם נוראי. לכן במקום שהיחיד מתנדב מעצמו למסירות נפש "כי אז לא בלבד שאין בזה גורם לחילול השם, אלא אדרבא הם קידשו שם שמים בזה שמסרו נפשם למען ישראל, ובזה הדליקו אש קודש בלב הנשארים להתחזק ביתר תוקף במעוז ישראל. על כן מצוה גדולה עשו ואין שום בריה יכולה לעמוד במחיצתם" (עמוד הימני סי' יא סע' ג ס"ק ז).
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
