שנת תשפ"א | שבת פרשת דברים

(שם, פסוק כא, עיינו בפתיחה של פרקים א,ב,ד של מגילת איכה).

ישעיהו מבקר את המתרחש בירושלים וממילא את הקורה בממלכת יהודה, בביטויים חריפים ביותר, כמו שציטטנו לעיל: " אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה"? השאלה היא כנגד איזה דור הדברים מכוונים?

רש"י איננו מפרט, שהרי לפי דרכו, נבואה זו יכולה להיות מכוונת לכל הדורות ולא רק לדורות שבהם ניבא ישעיהו. הרד"ק מסביר שהנבואה מוסבת אל כל הדורות שבימיהם ניבא ישעיהו, המוזכרים בפסוק א: "עזיהו יותם אחז יחזקיהו".

הרד"ק מקשה, והרי כתוב על עוזיה: "ויעש הישר בעיני ה' וכן יותם"? ומתרץ: "כי בני דורו היו רעים ... והרי נאמר בעזיהו: 'ובחזקתו גבה לבו עד להשחית', ובימי שניהם היו העם מזבחים ומקטרים בבמות, וכתוב בדברי הימים במלכות יותם: 'עוד העם משחיתים', כל שכן בימי אחז שהיה רע ועושה רעות גדולות, כמו שכתוב: 'וכל העם היו רעים בימיו', כמו שכתוב: 'בעזבם את ה' אלהי אבותם'. ואף בימי חזקיהו לא היה לבבם שלם את ה' כמו שכתוב בדברי הימים".

נציע בענווה, הצעה בכיוון אחר, שתתרץ את קושיית הרד"ק ותתיישב גם עם שיטת רש"י. מעיון בפרקים הראשונים של ספר ישעיהו עולה תמונה מאוד מעניינת. הביקורת של הנביא מופנית לכיוון מאוד מסוים – האליטות! ישעיהו מבקר את המלך, ישעיהו מבקר את השופטים, ישעיהו מבקר את בעלי ההון הגדול, ישעיהו מבקר את ראשי הצבא – הגנרלים. ארבעת מוקדי הכוח הללו השחיתו את דרכם.

ישעיהו מתאר את אחרית הימים בפרקים אלה, תוך התעלמות ישירה מהמלך המשיח, שאמור לעמוד בראש ההנהגה הפוליטית – הרשות המבצעת בלשון ימינו. יש בהתעלמות זו אזהרה מפני ההשחתה, שבסיסה הוא ריכוז יותר מדי כח במקום אחד, ללא הגבלת זמן.

הנביא יוצא בחריפות כנגד המתעשרים שעשו עושר ולא במשפט, תוך כדי ניצול השכבות החלשות. החיבור הנורא בין בעלי השררה לבעלי הממון, בלשון ימינו קשרי הון – שלטון, הביאו למצב המושחת: "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים" (שם, פסוק כג).

ישעיהו יוצא כנגד השופטים ששיתפו פעולה עם החזקים נגד החלשים: "יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם" (שם).

הכוח הכביר שהיה לראשי מערכות הביטחון נוצל לפגיעה במתחרים: "וְעַתָּה מְרַצְּחִים" (שם, פסוק כא).

המון העם היה בסדר כנראה רוב הזמן, השחיתות פשתה בשכבות הגבוהות.

המצב בימי עוזיהו, הזמן שבו נאמרה הנבואה, היה מצוין בחינות רבות, אבל עוזיהו מזהיר את העם כי אם לא יתקנו את ההנהגה ולא יחליפו אותה, ירושלים, הבירה המעטירה של מדינת יהודה וישראל המאוחדת, ששימשה מוקד עליה לרגל של כל אומות העולם, תהיה, ח"ו, תוך זמן קצר, במצב אחר ושונה לחלוטין,

"אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים:  וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה"

(שם, פסוקים ז – ח).

אזהרה נבואית זו היא לשעה ולדורות.

הבה נתפלל כי בקרוב נזכה לראות כי מדינת ישראל תהיה לסמל ולדוגמא גם בתחום זה, המנהיגות תיתן דוגמא, יותר טובה, לכל העם, בכל התחומים הללו. אנו זקוקים למנהיגים כמו משה רבנו ולאנשי תורה ורוח כמו ישעיהו וירמיהו. מי יתן ונזכה לחזות בהתקיימות נבואתו של ישעיהו החותמת את ההפטרה:

"וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (פסוקים כו – כז).