שנת תשפ"ב | שבת פרשת נח

הלכה פסוקה: תביעה כנגד יועץ משכנתאות בטענה שלא עמד בהתחייבות שלו

דיינים: הרב עקיבא כהנא

המקרה בקצרה: התובעים הם בעל ואשה שלקחו משכנתא לצורך רכישת דירה, הם פנו לנתבע שהוא יועץ משכנתאות, על מנת שיסייע להם בהליך. הם חתמו על חוזה איתו והוא ניהל עבורם משא ומתן שבסופו בנק מסוים נתן אישור עקרוני למשכנתא. האישור היה מוגבל בזמן ומותנה בהגשת דוח שמאי, אולם, התובעים התעכבו והגישו אותו לאחר תום הארכה שקצב הבנק, ולכן האישור בוטל על ידי הבנק.
בשלב זה הנתבע הציע לתובעים לפנות בעצמם לבנק אחר, ולאחר עיכובים רבים מצד הבנק השני, ניתן שוב אישור עקרוני למשכנתא. אולם התובעים נמנעו מלהגיע ולחתום בגלל לידה של התובעת בדיוק באותו היום. לאחר מכן החלה מגפת הקורונה, ופג תוקפה של ההצעה של הבנק השני.
התובעים ביקשו לקבל מהנתבע את מה ששלמו לו בסך 6,318 ₪ בטענה שהנתבע לא עמד בהתחייבותיו. הנתבע טען כי הוא עמד בהתחייבות שלו כלפי התובעים, ולכן לא מגיע לתובעים כל החזר. בנוסף בגלל מחדלי התובעים הוא עבד כפול מול שני בנקים, ולכן הוא תבע עוד 6,318 ₪. על תביעה זו לא שולמה אגרה, ולכן בית הדין לא דן בה.

פסק הדין בקצרה: התביעה נדחית.

נימוקים בקצרה:

עקרון יד בעל השטר על התחתונה
אחד מהכללים החשובים בפרשנות חוזים הוא הכלל "יד בעל השטר על התחתונה" (נפסק בשו"ע סימן מב, וראו פס"ד  ארץ חמדה גזית 76033-1 שם הרחיבו בביאור הכלל הזה, וכן הרב הלל גפן, חוקי התורה: פרשנות הסכמי ממון, סעיף 18) שפירושו הוא שיש לפרש את השטר לרעת המחזיק בו. במקרה שלנו שבו הנתבע מוחזק בכסף ידו על העליונה (רמ"א חו"מ מב, ח).

ההתחייבות של הנתבע
בין הצדדים מחלוקת מהי הייתה ההתחייבות המרכזית של הנתבע. לטענת הנתבע ההתחייבות שלו היא לקבלת אישור עקרוני למשכנתא בלבד, ואילו לטענת התובעים הנתבע הוא מחויב לעבוד עד שתתקבל משכנתא בפועל. מסעיף 3.4 לחוזה שבין הצדדים עלה כי הוא תומך בטענת הנתבע כי הוא מחויב לעבוד עד שיתקבל אישור עקרוני למשכנתא מאחד הבנקים. ממילא, צודק הנתבע כי הוא ביצע את מלאכתו ובאופן עקרוני מגיע לו שכר.

האם היתה התחייבות נוספת של הנתבע להגיע עד לקבלת משכנתא בפועל?
תובע טען כי הנתבע כתב באתר שלו שהוא ילווה את הלקוחות שלו מול הבנקים, אולם, בפועל, המשא ומתן מול הבנק השני נעשה על ידי התובעים ולא על ידי הנתבע.
בפסק דין אחר שפורסם בעבר (תיק 78005) בית הדין עסק בשאלה של "מצגים טרום חוזיים" אולם במקרה זה לא נאמר על ידי התובע כי הנתבע אמר לו באופן ברור שהוא לא יידרש לשום פעולה, וכך התנהלו הדברים ביניהם. בנוסף, במקרה זה אכן התובעים לא נדרשו להגיע לבנק הראשון עד קבלת אישור עקרוני למשכנתא, אולם בסופו של דבר המשכנתא לא אושרה בגלל רשלנות של התובעים שלא הגישו לבנק בזמן את דו"ח השמאי למרות התראות שקיבלו מהנתבע. אשר על כן, הנתבע בכלל לא היה מחויב לסייע לתובעים מול הבנק השני, ומה שעשה היה לפני משורת הדין. ממילא, לא ניתן לדרוש מהנתבע החזר תשלום על מה שלא עשה במשא ומתן מול הבנק השני. 

למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר