שנת תשפ"ב | שבת פרשת ויצא

הלכה פסוקה: עבודת שיפוצים שלא הושלמה

'ארץ חמדה גזית' ירושלים / מנחם אב תשפ"א / תיק 79058 

דיינים: הרב דורון אלון, הרב איתן וגנר, הרב אבישי קולין 

המקרה בקצרה: התובע רצה לשפץ את ביתו, הקבלן שהוזמן הגיש הצעת מחיר על סך 25,000 ₪, אך לא הוסכם בין הצדדים מה תכלול עבודת השיפוץ. הסכום שולם במלואו, עיקר העבודות נגעו להפיכת חדר שינה לחדר עבודה, הריסת חדר ארונות, והעברת ארון חשמל, ועוד עבודות קטנות. לאחר שהתובע התרשם שהנתבע אינו יכול לבצע חלק מהעבודה, הוא החליט לתת לו עבודה חלופית – בניית גדר. בתחילה הנתבע הסכים אך לבסוף חזר בו.
לטענת התובע העבודות שבוצעו בסופו של דבר שוות לכל היותר 10,000 ₪ ולכן הוא תובע את היתרה בסך 15,000 ₪. הנתבע איננו זוכר מה היה כלול בעבודה, אך לטענתו היא נעשתה לשביעות רצון התובע, והסיבה שהתובע תובע אותו, היא רק משום שהוא חש שהיה יכול לעשות עבודות אלו בעצמו. 

פסק הדין בקצרה: על הנתבע לשלם לתובע 9000 ₪ כהחזר עבור עבודות שלא ביצע, פסק הדין נקבע על דרך פשרה הקרובה לדין.

נימוקים בקצרה:
א. הגדרת המצב המשפטי והגדרת העבודות שנכללו בהסכם הקבלנות
במקרה שלנו מדובר על קבלנות, שבה הנתבע היה צריך להגיע לתוצאה מסוימת תמורת התשלום של התובע (רמ"א שלג, ה; הרב עדו רכניץ, חוקי התורה: קבלנות, אתר דין תורה), כעת נשאלת השאלה מה היה כלול בעבודות שהנתבע התחייב לעשות. התובע טען שההסכם כלל הזזת ארון חשמל, וכראייה הביא גם את דברי האדריכלית, לעומת זאת הנתבע טוען שהוא לא זוכר כלום, בית הדין התרשם מעיון בתוכניות השיפוץ, שהזזת ארון החשמל עלתה בשלב הצעת המחיר, ולכן מסתבר שהיא נכללה בהצעת המחיר. 

ב. מזמין שחזר בו מהסכם קבלנות
התובע חזר בו מחלק מהסכם השיפוץ, לטענתו דבר זה נעשה בגלל חוסר יכולתו של הקבלן לבצע חלק מהעבודה. אלא שהתובע לא עמד בתנאים שההלכה דורשת כדי לסלק קבלן, ולכן דינו כאדם שסילק קבלן שלא לפי ההסכם. במקרה זה פסק הרמ"א (חו"מ שלג, ד): "ובעל הבית החוזר בו, דינו כקבלן שידו על התחתונה", כלומר, שהוא יצטרך לשלם את מה שבוצע, או את העלות הכוללת בניכוי עלות ההשלמה – הגבוה מביניהם. בנוסף גם אם הקבלן מצא עבודה אחרת כתב נתיבות המשפט (שם ס"ק ז) שאין מנכים לו מהתשלום שהובטח לו, משום שכקבלן הוא יכול לשלב בין העבודות. בניגוד לדעתו, יש שסברו שגם בקבלן מנכים לו משכרו אם מצא עבודה אחרת במקום זו שהופסקה. בכל מקרה גם לדעת נתיבות המשפט מותר לבעל הבית לתת לקבלן עבודה אחרת על חשבון שכרו. ולכן התובע היה רשאי לתת לנתבע עבודות אחרות על חשבון השכר ששולם לו.

ג. משמעות ההסכמה לבניית הגדר
בין הצדדים הוסכם על בניית גדר במקום חלק מהעבודה המקורית, אך בפועל הדבר לא בוצע. שווי עבודת בניית הגדר הוא רק כ-7,000 ₪, ולא כ-15,000 ₪ כפי שנותר לטענת התובע להשלמת העבודה. מהדיון עלה שהתובע הסכים לוותר על ההפרש בין שווי העבודה עליה הסכים לוותר לבין שווי בניית הגדר. כעת השאלה אם הוא רשאי לחזור בו.
בגמרא (סנהדרין ו ע"א) נאמר שמחילה אינה צריכה מעשה קניין, כך גם נפסק בשולחן ערוך (חו"מ יב, ח). אלא שאדם שהסכים לתבוע מחוץ לבית הדין סכום נמוך, אינו נחשב כמי שמחל על מה שמגיע לו, והוא יכול לתבוע בבית הדין סכום גבוה יותר (מנחת פתים יז, יב). בכל מקרה המחילה על הפרש, היתה רק על דעת זה שהנתבע יבנה את הגדר, והדבר לא קרה. לכן המחילה אינה תקפה.
כעת עלתה השאלה האם עצם הסכמת הנתבע לבנות את הגדר מהווה הודאה על כך שהוא חייב את הכסף לתובע, כיון שהוא טוען בפני בית הדין שהוא הסכים לכך רק 'לפנים משורת הדין'. דברים אלו של הנתבע מוגדרים כ'אמתלא', שלפי רוב הדעות, אינה מתקבלת ביחס לחוב ממוני (קצות החושן פ, א, ועוד פוסקים) אלא אם כן יש לאמתלא ביסוס עובדתי (שולחן ערוך חו"מ מז, א ועוד).
כיון שהדברים לא היו ברורים לחלוטין, ובנוסף התובע שילם כבר את כל הכסף, דבר שגם הפך את הנתבע למוחזק, וגם היווה ראייה מסוימת לכך שהעבודה הושלמה, הרי שכפשרה בית הדין חייב את הנתבע לשלם לתובע 9,000 ₪.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר