|
 שנת תשס"ג | שבת פרשת משפטיםשו"ת במראה הבזקבולוניה, איטליה Bologna, Italy
כסלו תשנ"ג
הפעלת טלוויזיה במעגל סגור לצורך ביטחון בשבת
שאלה:
מסיבות ביטחון, ועד הקהילה החליט להתקין בשערי בית הכנסת מתקן "טלוויזיה פנימית" שיצלם את כל הנכנסים ויקרין את הסרט לממונים על המשמר. האם, ובאיזה תנאים מותר להשתמש במתקן כזה בשבת? למשל, אם מפעילים אותו מבעוד יום, האם מותר לעבור לפניו בשבת, או יש בזה איסור משום "כותב" או משום "מבעיר"?
תשובה:
מותר ומצוה לעמוד על המשמר ולהפעיל את מערכת-הבקרה ע"י טלוויזיה במעגל סגור כאשר יש צורך בטחוני, שכולל סכנת נפשות[1].
רמת הצורך הביטחוני נקבעת ע"י מומחים, אף שאינם יהודים[2].
אמנם, להפעלת המערכת יש לקיים את התנאים הבאים:
א. המערכת תהיה מופעלת מערב-שבת או ע"י שעון-שבת[3].
ב. באי בית-הכנסת לא ינסו ליצור קשר כלשהו עם השומר דרך המצלמה, אפילו לא לשם משחק, כי דבר זה נחשב לפחות לאיסור דרבנן[4].
במקרה שקרתה תקלה, כגון ששכחו להדליק את המערכת לפני שבת, או שקשה לראות את התמונה על המסך, יהיה מותר לתקן ואף להדליק את המערכת ע"י גוי[5].
[1] שו"ע אורח חיים סי' שכט סעיף ו.
[2] שו"ע אורח חיים סי' שכח סעיף י.
[3] א. הפעלת מכשירי-חשמל בשבת נדונה באריכות בפוסקים של דורנו. כולם בדעה שיש בהפעלה משום איסור, אף כי נחלקו, מהו האיסור, ואם הוא דאורייתא או דרבנן.
האוסרים משום "מבעיר": מרן הראי"ה קוק, "אורח משפט" (סי' עא גף פ-פא): "שמאחר שהתורה אמרה בסתם, לא תבערו אש, כל מה שנקרא בשם אש, הרי הוא בכלל זה". "אחיעזר" (ח"ד סי' ח), "יביע אומר" (חלק א אורח חיים סי' יט), "ציץ אליעזר" (ח"ג סי' טז פרק ט)
האוסר משום "בונה": "חזון איש" (כל' שבת סי' נ סעיף ט).
האוסרים משום מוליד שהוא מלאכה דרבנן: מהרש"ם (ח"ב סוף סי' רמז), "משפטי עוזיאל" (או"ח סי' יט).
על דבר איסור הוספת זרם בתוך מכשיר שכבר פועל מלפני שבת, עיין "ילקוט יוסף" (ח"ד הל' שבת א סי' רנב סע' יא ס"ק יב) שאוסר, אבל מרן הגר"ש ישראלי בשו"ת "במראה הבזק" (ח"א דף 41 אחרי תשובה יג 3) מתיר לצורך מצוה גדולה, משום דהוי מלאכה מדרבנן.
ב. במקרה דנן יש לדון בשני סוגים של מערכות-בקרה. האחד, שהכניסה לבניין תלויה בכך שהנכנס מתגלה ע"י האחראי על המערכת, וזה פותח את הדלת בלחיצת כפתור. והשני, שאין תלות כזו אלא שהכניסה חופשית, רק שעל מסך הטלוויזיה ישנו מעקב (של האחראי) אחר הנכנסים. אם מדובר בסוג השני, הרי שכאשר המערכת מופעלת מערב-שבת, מכיוון שמי שעובר מול המצלמה גורם רק לשינוי תדרים במכשיר, ואין סגירה או פתיחה של מעגל חשמלי (חשש בונה), ואין הבערה, כי אין שם נורת-להט שנדלקת או כובה ע"י אדם שעובר מול המצלמה, לכן אף הפוסקים שמחשיבים הדלקת החשמל בדרך כלל למלאכה דאורייתא, יודו כאן שאין זה אלא מלאכה דרבנן, ומלאכה כזו שהיא פסיק רישא דלא איכפת ליה בדרבנן, מותרת במקום הצורך.
בעניין חשש למלאכת "כותב" בנדון דידן, הרי דעתו של הגאון הרב משה פיינשטיין: "מאחר שזה כתב שאינו מתקיים ואפילו עדיף, הוא לכל היותר רק איסור דרבנן, והאחר שמצב העובר הוא לכל היותר פסיק רישא דלא איכפת ליה, אז מותר". וגם הרב יהושע נויבירט שאל את הגרש"ז אוירבך וזה ענה לו: "אין מקום לחשוש, שאין זה כתב" (הגאון ר' משה פיינשטיין באגרת לרב ישראל רוזן, ראש מכון צומ"ת, וכן הרב נויבירט, מחבר ספר "שמירת שבת כהלכתה" באגרת לרב רוזן).
לכן, לעניין חשש כתיבה על המסך, מכיוון שאין לתמונה קיום כלל, זהו לכל היותר פסיק רישא דלא איכפת ליה בדרבנן, ומותר במקום הצורך, וכל שכן לדעת הגרש"ז אוירבך שאין כאן מלאכת כותב כלל.
אכן, אם מדובר במערכת מן הסוג הראשון שהזכרנו, שהאחראי פותח את הדלת בפני הנכנס ע"י לחיצת כפתור, הרי שמדובר בפסיק רישא דאיכפת ליה, מכיוון שהנכנס מעונין בהפעלתה כדי שיוכל להיכנס, ובכגון זה נראה למרן הגר"ש ישראלי שיש לתלות הדבר בהבדלי פירושים בין הרא"ש לבין המאירי בסוגיא במסכת בבא קמא דף ס ע"א בעניין ליבה וליבתה הרוח, שדנים שם אם לראות ליבוי שכזה גורם בנזיקין שפטור, ועל השאלה מה זה שונה מזורה ורוח מסייעתו שחייב לעניין שבת, מתרצים, הכא מלאכת מחשבת אסרה תורה. ופירש הרא"ש (פ"ו סי' יא): "בהכי חייבה תורה, כיון שמלאכה זו עיקר עשייתה ע"י הרוח". יוצא לדבריו שזה מיוחד למלאכת זורה, ואם כן אין ללמוד מזה למלאכה אחרת בשבת. ואלו המאירי כותב שזה דומה לשניים שעשאוה, שאחד מהם הוא לאו בר חיובא. יוצא מדבריו, שכל כהאי גוונא, שנעשה ע"י שניים, כל שהאחד הוא בר חיובא, הרי זה נחשב כאלו עשה הכול. ולפי זה זה שייך לכל מלאכת שבת.
אכן יש לדון, אם זה ממש דומה לרוח, שהרי המכשיר הופעל ע"י אדם בערב-שבת, וכפי שמסביר הר"ן בעניין אשו משום חיציו, דהמדליק נר בערב שבת והוא דולק בשבת, חזינן כאלו עשה את כל המלאכה בערב-שבת. וגם בנדון דידן יש לזקוף את כל הפעולות שנעשות ע"י המכשיר במשך כל השבת על הפעולה של האדם שהפעיל את המכשיר בערב-שבת, ואם כן שניים אלה שעשאוה, שניהם בני חיובא הם, רק שאחד מהם עשה בדרך היתר. ואם היה מדובר במלאכה דאורייתא, היה מקום לפטור מחיוב, אבל כמובן שעדיין אסור מן התורה. ובנדון דידן אע"פ שהמלאכה מעיקרא מוגדרת כמלאכה דרבנן, יש לאסור עדיין מדרבנן, מכיוון דהוי פסיק רישא דאיכפת ליה. אמנם גם בכגון זה יש מקום להתיר את הפעלת המערכת, מכיוון שישנו צורך בטחוני הכולל סכנת נפשות, ובמיוחד לדעת הגרש"ז אוירבך "שאין זה כתב".
במערכת שכזו שהאחראי פותח את הדלת בפני הנכנסים, יש לדון על עצם לחיצת הכפתור, אם היא מותרת, ועיין בשו"ת "במראה הבזק" (ח"א שאלה א) שדנו בזה במקרה של צורך הרבים.
[4] עיין הערה 3. העמדת עצמו לפני המצלמה נחשבת למעשה בידיים, עיין "אורח משפט" למרן הראי"ה קוק (דף פא). עוד עיין "שמירת שבת כהלכתה" (פרק טז סע' כו סוף הערה סז) ובספר "שערים המצוינים בהלכה" (ח"ב סי' פ סע' סב ס"ק נד) שדנו בשאלה, האם מותר להעמיד עצמו מול מצלמה רגילה המופעלת ע"י גוי. ואינו דומה לענייננו, כי במקרה שלנו המעמיד עצמו מול המצלמה גורם בעצמו את הפעלת המכשיר, ואינו רק כמסייע שאין ממש.
[5] עיין "משנה ברורה" (סי' רעו ס"ק כה) שכתב: "ומ"מ מותר לומר לאינו יהודי לתקן את העירוב שנתקלקל בשבת, כדי שלא יבואו רבים לידי מכשול, וכדאי הוא בעל העיטור לסמוך עליו להתיר שבות דאמירה אפילו במלאכה דאורייתא במקום מצוה דרבים (ח"א בשם המ"מ)", ובנדון דידן יש להתיר גם משום הצלה דרבים. ועוד עיין "ילקוט יוסף" (חלק ד שבת א סי' רעו סע' ג).
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
