שנת תשפ"ג| שבת פרשת נח

שלושת בני נח מנויים כמה פעמים בשתי הפרשיות הראשונות של ספר בראשית, בניגוד לרשימות היוחסין בהן מוזכר בן אחד בלבד, מלבד קין הבל ושֵׁת, והסיבה ברורה.

לכאורה, הסדר בכל הרשימות ברור: שם חם ויפת, כך מפורש חמש פעמים: "וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת" (בראשית ה' לב) ;"וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת" (שם ו' י) ;"בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ ... אֶל הַתֵּבָה" (שם ז' יג); "וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת ..." (ט' יח); "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל" (שם י' א).

עיון נוסף מגלה עובדות נוספות, מעניינות מאוד, האומרות דרשני:

א. הכתוב מגדיר: "וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל" (י' כא). לא ברור מי הוא הגדול. 

ב. כשהכתוב מונה את צאצאי נח לדורותיהם, הוא מתחיל בצאצאי יפת: "בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס" (שם י' ב), אחר כך את צאצאי חם: "וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן" (שם י' ו) ורק בסוף את צאצאי שם: "וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא ..." (שם י' כא).

נתחיל בבירור הביטוי: הַגָּדוֹל.

רש"י (שם) מעלה את הנושא לדיון, מוכיח (מבראשית ה' לב, ז' ו, י"א י) ומסכם כי הביטוי גדול מתייחס ליפת, כך הוא גם צועד בעקבות התרגום. בעקבותיו צועד גם אבן עזרא. כך מוכח גם מסדר פירוט הצאצאים (כמבואר לעיל).

לפי ראשונים אלה, התורה מדגישה חמש פעמים כי החשיבות הרוחנית היא הקובעת, ולכן למרות שיפת היה הגדול שנולד ראשון, שֵׁם נמנה תמיד ראשון בגלל מעלתו.

לשיטתם לא ברור מדוע נמנה יפת תמיד אחרון? לכן, הרמב"ן לעומתם סובר ששֵׁם הוא הבן הגדול, והכינוי הַגָּדוֹל חוזר אליו, כמו במקומות רבים בתנ"ך (עיינו כדוגמא ישעיהו א' א).

כל הראשונים מסכימים כי חָם לא היה הגדול, הכתוב מכנה אותו במפורש הקטן: "וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן" (ט' כד).

רש"י לשיטתו מסביר: "הפסול והבזוי" (עיינו גם באבן עזרא שהסביר אחרת ועוד בראשונים על אתר).

הבנה זו מובילה אותנו לתובנה נוספת. המאבק בין האחים על הבכורה, לאורך כל ספר בראשית, מקבל מקום נרחב. ישמעאל לא מוכן להכיר בעדיפותו של יצחק הקטן, ולכן שרה נאלצת להכריח את אברהם להרחיקו (שם כ"א י). עשיו איננו מוכן לוותר ליעקב, למרות שמכר לו את בכורתו והוא מתכנן להרגו (שם כ"ז מב). בביתו של יעקב מתרחש מאבק קשה בין בנה בכורה של לאה לבין הבכור של רחל.

בנושא זה ובפרשיות הקשורות בו עוסקת כמעט כל המחצית השנייה של ספר בראשית.

לצערנו לעתים לא נדירות, הטוען לכתר, ניסה להוכיח את מעמדו באמצעות לקיחה בכוח של בת או בנות הזוג. כך היה אצל בני האלהים (שם ו' ב); כך פעל גם שכם בן חמור, ביחס לדינה בת יעקב (שם ל"ד ב); וכך כתוב (בלי להכריע מה באמת קרה) בעניין ראובן ופילגשו של אביו, בלהה (שם ל"ה כב).

אם כך, אפשר גם להציע הסבר למעשה הנורא של חם. חם ניסה לטעון להנהגה ולממש אותה במעשה המחפיר אותו ביצע באביו, אליו הצטרף גם בנו הקטן, כנען, שטען לכתר מנהיג האנושות, אחרי אביו. עונשם מפורש בכתוב: "וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו: וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:  יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ" (שם ט' כה – כז).

ארבע פעמים מדגישה התורה כי התוצאה של חטא נורא זה איננה שלטון, אלא עבדות. כרגיל, הדבר התברר בתהליך ארוך וקשה. בשלב ראשון ארץ ישראל נכבשה בידי כנען וצאצאיו (עיינו שם י"ב ו וברש"י שם) והמלך הראשון שהקים אימפריה היה נמרוד, צאצאו של חם (שם י' ח-יב). מי שהוכיח מי הוא הבן הנבחר, ומי היא ארץ הבחירה, היה אברהם אבינו - בחיר צאצאיו של שם.

עם ישראל נבחר כדי ללכת בדרכיו של אברהם העברי.

הבה נתפלל שנעבור גם את תקופת הבחירות המפלגת, בשלום

ונתאחד כולנו למען השלמת המשימה המופיעה בפרשת וירא:

"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"