שנת תשפ"ג| שבת פרשת חיי שרה

שו"ת במראה הבזק: נישואין בין כהן לבין אישה שעברה בקטנותה גיור לחומרה

פלורידה, ארה"ב                                     Florida, USA

טבת תשע"ח

 המקרה:

אישה לא יהודייה עברה גיור במסגרת קהילה קונסרבטיבית. ידועה זהותם של שניים מתוך שלושת המגיירים, אשר נקרא להם רב א' ורב ב'¹. כעבור כמה חדשים האשה התחתנה עם יהודי². לפי דברי המתגיירת, אביו של בעלה היה אורתודוקסי, כאשר אמו הייתה יותר "מודרנית" (כבהמשך). האישה מספרת שלאחר הגיור היא שמרה שבת וכשרות, וכן שמרה על ההלכות האחרות שלמדה בקורס שלפני הגיור (מטעם הקהילה הקונסרבטיבית), אבל היא "הלכה אחרי חמותה" והיתה נוסעת בשבת (אך ורק) לבית הכנסת. לזוג נולדו שתי בנות, שלמדו במסגרת בית הספר של הרב ב'. לאחר מות חמותה, האישה עם כל משפחתה עברו לקהילה אורתודוקסית והתחילו לשמור את כל ההלכות כראוי. שם הציעו אנשים למשפחה לעבור גיור נוסף, אורתודוקסי, על מנת שלא יהיו בעתיד פקפוקים על הגיור הקונסרבטיבי. הרב האורתודוקסי המקומי העוסק בענייני גיור, ערך גיור במהירות, לה ולשתי בנותיה. קיימת עדותו של אותו הרב בתעודה שנתן לאחת מבנותיה אלה, אשר בתעודה זו מופיעה חתימת ידו יחד עם חתימות עוד שני אנשים שכנראה היו הדיינים האחרים בגיור השני. שם כתוב: "עשינו גיור על אמה לחומרא (שהאם כבר נתגיירה על ידי אחרים – ויש שמרננים על גיור ההוא) בהיות ש- ...{כאן מופיע שם הבת} עוד קטנה בגיל אחד עשר טבלה בפנינו במקוה כשרה והיינו גר קטן... ובהיותה גדולה נודיע לה שבחירה יש בידיה להשאר בעם ה' עמוע"ש". אותו הרב האורתודוקסי אף כתב מכתב נוסף בו הוא כותב: "לכבוד רבנים ודיינים בכל אתר ואתר בנוגע למשפחת... {כאן מופיע שם הבת} גיור נעשה על... {כאן מופיע שם האמא} על ידי רב חרדי – ולפי דעתם הגיור נעשה כדת וכדין. ואנו עשינו עוד גיור על האם... ועל בתה... - רק לרוחא דמילתא". לאחרונה (ניסן תשע"ח), בשיחת טלפון, אותו הרב האורתודוקסי אמר שאנשים אמרו לו שגם הרב א' וגם הרב ב' היו באופן אישי שומרי מצוות, וברור הוא "מאה אחוז" שאם היו בוחרים דיין שלישי לשבת עמהם, היו בוחרים אחד שגם הוא שומר מצוות.³
כיום אותה הבת היא בת 25, שומרת תורה ומצוות כבת ישראל כשירה (יחד עם אמה ואחותה), ועומדת בפני אירוסין עם כהן. כשנודע לזוג שייתכן שהם אסורים מלהתחתן יחד, הם השהו את תכניתם להתחתן, ומחכים (כבר כשנה) להכרעה הלכתית האם ניתן להתיר להם להינשא יחד. הרי שאם הגיור הראשון של אמה נעשה כדין, הבת תהיה מותרת לכתחילה לכהן, כמבואר בשו"ע (אבן העזר ז, כא), שישראל שנשא גיורת, הבת מותרת לכהן לכתחילה. אך אם הגיור הראשון לא נעשה כדין, והגיור השני הוא הגיור התקף, הרי שדין הבת כדין גיורת האסורה לכהן (כמבואר בשו"ע אבן העזר ו, ח).
מבחינת מסמכים, לא נמצאו מסמכים מהגיור הראשון. יש לנו רק את המכתבים הנ"ל מהרב האורתודוקסי, ואת הכתובה מנישואי ההורים, שמציינת בה שהאמא היא גיורת. על הכתובה חתומים שני עדים והרב א' עצמו בתור הרב מסדר הקידושין. כיום הרב א' כבר נפטר. גם הרב ב' לא מצא מסמכים מהגיור, וטען שנאבדו לו הרבה מסמכים במהלך אסון טבע שפגע קשות בבית הכנסת ובכל האזור. דרך אגב, אחד המתפללים לשעבר בבית הכנסת של הרב ב' העיד לתומו שאסון טבע זה הרס את בנין בית הכנסת. כאמור, גם בני המשפחה לא מצאו מסמכים מהגיור, ורק בכתובה ישנה עדות עליו.
מבירור עם המשפחה ועם הרב  ב' שהיה מעורב בגיור, עלו הפרטים הבאים:
הקהילות הקונסרבטיביות במקום לא פעלו באופן עצמאי בענייני גיור, אלא הכל עבר דרך ארגון מטריה אשר הרב ב' עמד בראש מערך הגיור בארגון זה. יחד עמו פעל (עם התואר "אב בית דין") הרב א'. הרב א' הוסמך בישיבות באירופה; ולאחר תקופת השואה שימש בקודש כרב קהילה בארצות אחרות, והתיישב בסוף ימיו ליד ילדיו במקום בו התקיים הגיור שבדיוננו, שם היה מעורב בבית כנסת קונסרבטיבי⁴. החבר השלישי של בית הדין היה אחד מ"בעלי הבתים" שהתפלל בבית הכנסת הקונסרבטיבי של הרב ב'. הוא הקפיד על כשרות, אבל היה נוסע בשבת לפחות לבית הכנסת (כמקובל אצל הרבה קונסרבטיבים).⁵
בעוד היותו בדרום אפריקה, הרב א' היה מוחזק כרב אורתודוקסי מקובל, זה לפי עדותו של דיין חשוב מיוהנסברג. על פי עדותם של האמא שנתגיירה, של הרב ב' ושל הרב האורתודוקסי שערך את הגיור השני (על פי בירורים שעשה), על אף שהרב א' שימש כרב בבית כנסת קונסרבטיבי הוא עצמו נשאר שומר מצוות (אמנם השתמש במיקרופון בבית הכנסת בשבת הואיל ולא הייתה לו ברירה אחרת).
גם על הרב ב' העידו שהינו שומר מצוות ושייך לזרם השמרני יותר בתוך התנועה הקונסרבטיבית (גם עליו נאמר בוודאות שהשתמש במיקרופון בשבת בבית הכנסת).⁶

שאלה: האם בנסיבות המיוחדות של מקרה זה ניתן לסמוך על כך שהגיור הראשון של האמא היה תקף, ובתה מותרת להינשא לכהן?

תשובה:

השאלות לבירור הן:

א.   האם האמא ויתר המעורבים בגיור הראשונים נאמנים בדבריהם לגבי הגיור הראשון?

ב.   האם הייתה קבלת מצוות מספקת לגיור הראשון של האמא?

ג.    האם הגיור הראשון נעשה בבית דין כשר?

ד.   אף אם הגיור הראשון היה תקף, יש לשאול האם העובדה שלאחר מכן הבת עברה בעצמה תהליך גיור, פוסלת אותה לכהונה?  

למסקנה, הבת מותרת להתחתן עם בחיר לבה למרות שהוא כהן. בצירוף הצדדים הנוספים להקל.

א. האמא וכן יתר העדים נאמנים בדבריהם לגבי הגיור הראשון.⁷

ב. הייתה לאמא קבלת מצוות מספקת כדי להכשיר את גיורה הראשון.⁸

ג.   בדיעבד אפשר להכשיר שנים מתוך שלושת הדיינים של הגיור הראשון, וגם את מי שכנראה היה הדיין השלישי.⁹

ד. ה"גיור לחומרא" של הבת כשלעצמו אינו פוסל אותה מלהתחתן עם כהן.¹⁰
________________

¹ זאת על פי דבריהם של רב ב' וגם של האישה עצמה. ועיינו בהערה 3.

² על פי צילום הכתובה אשר הומצאה לנו.

³ יש קצת לשאול, על הניסוח מתעודת הגיור: "ובהיותה גדולה נודיע לה שבחירה יש בידיה להשאר בעם ה' ". הרי שאם הגיור הראשון היה תקף, לא תהיה אפשרות לבת (שנולדה כיהודיה גמורה) לבחור "האם" רצונה להישאר בעם ה', שהרי היא נולדה יהודייה; ומהניסוח שהגיור השני היה רק "לרוחא דמילתא", נראה פשוט שלא היה מתיר לבת להחליט "להיות" נכריה!

אולי בגלל זה לא כתב את הצד השני של התנאי, היינו שלא כתב "שבחירה יש בידיה להישאר בעם ה' או לא".

לא שאלנו אותו לגבי נקודה זו, מפני שמסמך זה הגיע לידינו רק לאחר שיחת הטלפון עמו. ובכל מקרה נראה שדבריו בשיחת הטלפון היו מספיק ברורים כשלעצמם. ועוד, היה נראה משיחות הטלפון שהרב האורתודוקסי אינו זוכר בעצמו את פרטי המקרה; והרי כבר עברו מאז הרבה שנים.

נוסיף שבאותה שיחת טלפון, לאחר שהרב האורתודוקסי לכאורה "הכשיר" את בית הדין הראשון שגייר, שאלנו אותו "אז אם כך אתה סומך על הגיור שלהם?" תשובתו היתה: "כפי שהערת, לגבי תורה מן השמים קשה לדעת. יש לקונסרבטיבים כל מיני שיטות".

גם יש לעיין בעדותו זו של הרב האורתודוקסי, שהרי גם הרב ב' וגם מר ד' אמרו במפורש ש- מר ד' ישב הרבה פעמים בתור הדיין השלישי לגיוריהם, למרות שהיה נוסע בשבת גם שלא לבית הכנסת, כדלקמן בהערה 6.

⁴ רב אורתודוקסי אחד אמר שהרב א' כיהן כרבם של שלושה בתי כנסת קונסרבטיביים באזור. לפי דברי הרב ב', הרב א' אמנם היה מעורב בבית הכנסת בזמנו, ונתנו לו שם תואר כבוד של "אחד מרבני בית הכנסת", אבל למעשה הרב ב' עצמו היה "הרב" שם. בכל מקרה, ברור הוא שהיה לרב א' קשר לקהילה קונסרבטיבי בתור מנהיג רוחני.

⁵  הרב ב' אמר שהשתמשו באחד משני אנשים להיות ה"דיין השלישי" בגיוריהם. בתקופה של הגירות שעליה אנחנו דנים, לקחו בדרך כלל אדם שלישי בשם מר ג'; הוא היה ה"בעל הבית" הכי מלומד בבית הכנסת, הקפיד על כשרות, ושמר שבת חוץ מזה שהיה נוסע לבית הכנסת בשבת הואיל והיה זקן בלי יכולת ללכת ברגליו כל הדרך למעלה לבית הכנסת. הוא הוסיף שהרב א' לא היה מסכים להשתמש באדם שאינו שומר כשרות לדיין שלישי. בנוסף, היה דורש שהאדם השלישי היה מקפיד שהשבת תהיה יום מיוחד; שהיה הולך לבית הכנסת, או אוכל סעודות שבת, וכדו'. גם מר ו', אדם שהיה בבית הכנסת של הרב ב' כעשרים שנה, עד שחזר בתשובה עם משפחתו ונהיה אורתודוקסי, אמר לגבי מר ג' שהוא שמר כשרות, ואמנם נסע ברכב לבית הכנסת בשבת, אבל זה לא היה מפני שזלזל בהלכה, אלא מפני שאדרבא חשב בטעות שזה מה שהיהדות מעדיפה. מר ו' הודה שגם הוא בעצמו היה נוהג ככה באותה התקופה, מאותה סיבה, ושככה חשבו הרבה אנשים קונסרבטיבים שבאמת רצו לקיים את ההלכה כדין, אלא שלא זכו ללמוד מה ההלכה באמת אומרת. יש לציין שמר ג' כבר נפטר.

הרב ב' הוסיף שיש גם סיכוי קטן שהמגייר השלישי היה אדם אחר, שנקרא לו מר ד'. שהרי גם באותה התקופה, כאשר מר ג' לא היה זמין היו קוראים למר ד' להיות השלישי [בתקופות יותר מאוחרות הוא היה השלישי גם לכתחילה]. לפי דברי הרב ב', אדם זה שמר על "בית כשר", אבל מחוץ לבית היה אוכל לא כשר, אם כי לא אכל מחוץ לבית בשר לא כשר. הוא גם נסע בשבת לא רק לבית הכנסת, אם כי לא היה נוסע סתם לערוך "קניות" וכדומה בשבת. גם רבנים אחרים (אורתודוקסיים) המכירים את מר ד' העידו עליו שאינו (ולא היה) שומר שבת, אם כי הוא מכבד אנשים שכן שומרים תורה ומצוות, ואינו עושה שום דבר לפגוע בהם לגבי שמירת המצוות.

נציין שמר ו' אמר שהוא לא הכיר היטב את מר ד'.

⁶  מר ו' (הנזכר בהערה הקודמת) אמר שהכיר את הרב ב' היטב, וילדיהם שיחקו יחד בשבת. הוא העיד שהרב ב' בוודאי לא נסע בשבת, אפילו לבית הכנסת; אמנם הרב ב' לא היה מוחה באנשי קהילתו שככה עשו. הרב ב' עצמו אמר שהיה מורה למי ששואל אותו, שמותר לנסוע ברכב לבית הכנסת בשבת, כנהוג אצל הקונסרבטיבים.

⁷ יש לדון האם לאישה זו יש נאמנות בנדון זה. שהרי כאן האישה מעידה עדות שייתכן שתהיינה מדבריה אלה השלכות לגבי השאלה האם בזמן מסוים כבר הייתה גיורת. ובנודב"י (קמא אהע"ז סימן כז ד"ה אך שיש, עמ' נח במהד' מכון ירושלים) מדייק מהרמב"ם (איסורי ביאה יג,ז) ש"גבי גר דבעינן עדות גמורה, שהרי אפילו מעיד לו עד אחד שאינו נוגע בדבר, מ"מ אינו מועיל עד שיעידו לו שני עדים, ככל עדות שבתורה".

אמנם כאן האמא היא ודאי גיורת עכשיו, וגם הבת היא ודאי יהודייה, וכל הדיון הוא לגבי שאלת השלכות דברי האמא על כשרות בתה להינשא לכהן. כבר דנו האחרונים בשאלה האם עדות לגבי כשרות אישה לכהונה נחשבת כעדות באיסורים, אשר מספיק להם עד אחד, או כעדות בדבר שבערוה, הדורש שני עדים. עיינו רמב"ם הל' סנהדרין פט"ז ה"ו; תוספות רי"ד וריטב"א לקידושין סו ע"א ד"ה איבעיא להו; אבני מילואים מט,ה; שב שמעתתא ש"ו פט"ו; שו"ת רע"א ח"א סי' פ"ה בהשמטות; וחזו"א (אהע"ז כ,יד-יז).

ויש להוסיף שכאן היתה לאמא חזקת נכרית (שהרי ודאי היתה ככה לפחות עד לזמן הגיור הראשון), ופוסקים כראשונים הסוברים שאין עד אחד נאמן אפילו באיסורים, כשאתחזק איסורא (רמ"א יו"ד קכז,ג). ולמרות שהדיון שלנו מתייחס לבת בלבד (שהרי ברור הוא מעמדה הנוכחי של האמא, היינו שעכשיו היא ודאי גיורת), והרי הבת לכאורה נולדה בלי חזקת נכרית, ייתכן שחזקת האם מועילה לבת לחומרא.

אמנם לגבי החזקה, נראה שיש לראות במעשה הגיור הראשון לפחות ריעותא בחזקה זו, אשר בכה"ג סובר הפני יהושע (קידושין ס"ג ע"ב ד"ה גמרא אמר רב נאמן), ומביאו הנודב"י (קמא אהע"ז סימן לא ד"ה אלא הנלע"ד, עמ' פב-פג), שעד אחד כן נאמן למרות חזקת האיסור.

גם יש להוסיף שכאן גם בלי דברי האמא ידוע שהיא עברה כבר מעשה גיור (על פי התעודה של הרב האורתודוקסי החתומה בידי שלושה דיינים). בנוסף, היא הוחזקה כמי שעברה גיור (מכך שנישאה בחופה וקידושין והצטרפה לקהילה יהודית). אלא שהואיל והגיור שעברה היה במסגרת הקהילה הקונסרבטיבית, יש ריעותא בכשרות גיורה זה.

והנה נראה שעיקר הריעותא בגיורים שלהם הוא מצד כשרות המגיירים עצמם, וכן משום שאינם מקפידים על כוונה ראויה לקבלת מצוות. כפי שיבורר להלן בתשובה, על שתי נקודות אלו נעשו עיקר הבירורים, ובהם נזקקנו גם לדברי המתגיירת. נראה שרוב בתי הדין הקונסרבטיבים לגיור מקפידים על תהליך לימוד לקראת הגיור, וכן על קבלת מצוות מסוימת, וטבילה בפני שלושה. לגבי גיורה של האמא בנידון דידן, היא תיארה לנו שככה היה גם אצלה. ונראה לומר לגבי נקודות אלו, שהן בגדר מילתא דעבידא לאגלויי, אשר אין בו צורך בשני עדים (עיינו שו"ת התשב"ץ ח"א סימן פב; נודב"י שם ד"ה ועכשיו אבוא לביאור פסקי הרמב"ם, עמ' נט; אולם עיינו שו"ת הריב"ש סימן קנ"ה בטענותיו נגד התשב"ץ, במיוחד בד"ה ועוד יש מקום). שהרי התברר לנו מכמה מקורות מי הם הרבנים שעסקו בגיור באותה תקופה ובאותו מקום בקהילה הקונסרבטיבית, וכן לגבי טיבם. ואף לגבי קבלת המצוות שלה נראה שיש להחשיב את דברי האמא כמתייחסים למילתא דעבידא לאגלויי, שהרי האישה יודעת שעשינו הרבה בירורים בעניין, ועוד יש להעיר שהיא בעצמה הזכירה שמותם של שני אנשים (הכשרים לעדות) שהכירוה בתקופה שלאחר הגיור הראשון. ולגבי הנוהג של המגיירים האלה, פשוט הוא שעבידא לגלויי על ידי חקירה אצל מתגיירים אחרים מאותה התקופה, לגבי הלימוד לפני הגיור, קבלת המצוות והטבילה.

ויש לציין כאן את דיונו של הרב יוסף גולדברג, אשר כתב בתוך דבריו (שורת הדין כרך ד פס"ד המתחיל בעמוד רלג):

דאנן לא ידעינן על פרט מסויים במעשה הגירות, האם קבלה בכנות תו"מ או לא, ובזה מהני גילוי מילתא בעלמא, דכשר אף קרוב להעיד על כך וכפי שיבואר להלן. ומאחר שבנד"ד העיד בעלה לשעבר, שמיד אחר הגירות שמרה שבת וכשרות וטהרת המשפחה (וכן הבת העידה שעד היום שמרה שבת וכשרות, וסביר להניח שכך נהגה מזמן הגירות) וא"כ... מקבלים אנו את עדותם על כך...

ועיינו שם בהמשך שדן באופן דומה גם לגבי כשרות בית הדין, שמועיל בזה גילוי מלתא בעלמא ואין צורך בעדות.

יש לדון כנ"ל גם לגבי עדויות (של "עד אחד") שקבלנו מהרב ב' ומאנשים אחרים (שכל האחרים היו אורתודוקסים). אבל נדגיש שקבלנו מהם תמונה די אחידה, בלי סתירות משמעותיות, וההתרשמות שלנו משיחותינו עמהם היתה ברורה שהם דוברי אמת. [ונציין במיוחד שהאמא אמרה מעצמה שלאחר הגיור הראשון עדיין נסעה ברכב לבית הכנסת, היינו שלא ניסתה לשקר "ולשפר" את מעמדה. וכמו"כ הרב ב' מעצמו הודה שה"דיין" השלישי לא שמר שבת (לפחות לא באופן מלא, כלקמן), ודבריו אומתו על ידי אחרים.]

⁸ עיינו לקמן בתשובה פב.

⁹ עיינו לקמן בתשובות פג-פד.
¹⁰ עיינו לקמן בתשובה פה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר