שנת תשפ"ג| שבת פרשת בא

פרשת השבוע: שני סיפורי יציאת מצרים (חלק ב')

למרות שסיפור יציאת מצרים (עד המכות) מופיע כבר בפרשת שמות, כל הסיפור מתחיל מחדש בפרשת וארא (עיינו בדברינו לפרשת וארא תשפ"ג). באופן מפתיע, גם הפרשיות המרכיבות את פרק ו' בספר שמות, מתחילות בביטוי "וַיְדַבֵּר" (בפסוקים ב, י, יג, כט), לעומת "וַיֹּאמֶר" (שלושים ושלש פעמים) המופיע כמעט בכל הפרשיות האחרות, בחצי הראשון של ספר שמות (א-יח).

בתחילת פרשת וארא מופיעה שוב הברית עם האבות ושמיעת נאקת בני ישראל, הגורמת לזכירת הברית: "וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי" (שמות ו' ה).

משה נשלח אל בני ישראל והוא מדבר עמם:

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ותגובת  העם: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שם ט).

התגובה בסיפור הראשון הייתה שונה לחלוטין: "וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (ד' לא).

גם בפרשתנו משה נשלח גם אל פרעה: "וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ". לפי המסופר משה איננו הולך מיד אל פרעה, אלא מתווכח עם הקב"ה: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְקֹוָק לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" (ו' י-יב), בשונה מהסיפור הראשון שם, משה הלך אל פרעה ותגובתו הייתה הכבדת השעבוד והלחץ של הנוגשים.

שוב נזכיר כי גם בפסוקים אלה (בסיפור השני) המילה המנחה היא: דיבור, כמודגש (עיינו עוד שם גם בפסוק יג).

מיד אחר כך (בפרק ו'), הכתוב מונה שוב את בני יעקב היורדים מצרימה, מראובן ועד לוי, ונעצר כאשר הוא מגיע אל משה ואהרון. כאן הכתוב חוזר אל המילה המנחה ומסכם: "הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם: הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:  וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר אֲנִי יְקֹוָק דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ" (ו' כו – כט).

בפרשיה הבאה (פרק ז) נפסק השימוש בדיבור וחוזר השימוש ב"וַיֹּאמֶר". בפגישה עם פרעה גם המטה, שבו עושים את האותות והמופתים, חוזר למרכז הבמה (ז' ח ואילך וגם בהמשך במכות מצרים). זהו ההמשך הישיר של המפגש של משה עם הקב"ה ליד הסנה, וקבלת האותות והמופתים שם.

בעקבות הרמב"ם נציע עתה הסבר ותשובות לכל השאלות.

ב"יד החזקה" מובא הכלל הבא: "משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף, אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם... ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי, שנאמר: הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, מכלל, שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה" (יסודי התורה פ"ח ה"א).

הרמב"ם מחלק חילוק יסודי בין רמת אמונה שמבוססת על אותות ומופתים, לבין אמונה המבוססת על הקשבה לדיבור האלקי.

אם כך, נציע כי "אין מוקדם ומאוחר בתורה". בפגישה הראשונה, המתוארת בפרק ו', בה דיבר הקב"ה עם משה ושלח אותו לדבר עם בני ישראל ועם פרעה, העם נדרש להגיע, כבר במצרים, לרמת אמונה של הקשבה לדבר ד'. שליחות זו קדמה (יתכן אפילו בשנים רבות) למפגש ליד הסנה. משה ניסה לדבר עם בני ישראל, אבל הם לא היו מסוגלים להקשיב, לכן משה גם לא פנה אל פרעה בגלל ה'קל וחומר': "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְקֹוָק לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" (ו' יב). סיפור זה מופיע בפרק ו' בפרשת וארא הוא עומד בפני עצמו, ולכן המילה המנחה היא דיבור. פגישה זו מכונה במעמד הסנה "גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ" (ד' י). זה סיפור יציאת מצרים הראשון, שלא צלח.

החל מפרק ז' ולאורך פרשיות וארא-בא-ובשלח, התורה חוזרת לבאר את הסיפור השני שבו העם התקדם, לפי השלבים:  בזמן יציאת מצרים ועד לקריעת ים סוף רמת האמונה הייתה מבוססת על אותות ומופתים, העם הגיע למדרגה הנכספת החל ממעמד הר סיני, אחרי שמיעת "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר" (י"ט ו) באמצעות עשרת הדברות.

גם בדורנו - דור הגאולה, נתקדם בסבלנות שלב אחר שלב,

ולא ננסה לקצר את הדרך.

הבה נתפלל כי גם אנו נזכה  להגיע למדרגת "חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ" (שיר השירים ח' יג).

בינתיים נשתדל להקשיב לדבר ד', נקשיב זה לזה,

ומתוך חיבורים אלה נזכה שגם הקב"ה יקשיב לתפילותינו ויצליח דרכנו בראשית צמיחת גאולתנו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר