שנת תשס"ג | שבת פרשת פקודי

מלך וכהן

ספר שמות מסתיים בציווי להקים את המשכן. "בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד" (פרק מ פס' ב). בא' בניסן של השנה השניה הוקם המשכן. אחד הדברים הבולטים בהקמה הוא תפקידו הפעיל של משה רבנו. התורה חוזרת חזור והדגש כי משה הוא בונה המשכן ולא אהרון ובניו הכהנים. "וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: …תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד: וְשַׂמְתָּ… וְהֵבֵאתָ…וְעָרַכְתָּ…ֹ וְהֵבֵאתָ …וְהַעֲלֵיתָ …:וְנָתַתָּה …וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה: …

וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן … כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד אֶת מֹשֶׁה: ס

(וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה:

(כא) וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד אֶת מֹשֶׁה… וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה" (שם א-לג). לא רק הבנין והעמדתו הם על ידי משה כי גם הקרבת הקרבנות באותו היום "וַיַּעַל עָלָיו אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה" (שם כט). כך גם מדגיש בעל "סדר עולם רבה" ". כל ז' ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן בכל בקר ובקר ומקריב עליו קרבנות ומפרקו"  (פרק ז). וכך מדגיש גם הרמב"ן "והנה משה רבינו בכל העבודות הכהן הראשון, ולפיכך הקטיר גם הקטרת. ואולי בכלל ונתת את מזבח הזהב לקטרת (פסוק ה) שתקטירנו עליו מיד. ומה שאמר בצואה (לעיל ל ו ז) ונתת אותו לפני הפרוכת והקטיר עליו אהרן קטורת סמים, להורות על ענינו מיום שהתחיל אהרן בכהונתו ולעולם" (שם, שם כז עי"ש בעהרתו על רש"י). תופעה זו חוזרת על עצמה גם ביום חנוכת בית ראשון בימי המלך שלמה. המלך הוא הבונה והמלך הוא מקריב הקרבנות בחגיגת פתיחת המקדש "וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַידֹוָד" (מלכים א  ו' ב) " וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַידֹוָד בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית יְדֹוָד הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְדֹוָד כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים" (שם ח'

סג-סד). כך גם לעתיד לבא הנשיא הוא הממונה והוא המקריב. כמתואר במקדש השלישי בספר יחזקאל " כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְדֹוִד בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תִּקַּח פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְחִטֵּאתָ אֶת הַמִּקְדָּשׁ:…וְעָשָׂה הַנָּשִׂיא בַּיּוֹם הַהוּא בַּעֲדוֹ וּבְעַד כָּל עַם הָאָרֶץ פַּר חַטָּאת: וְשִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג יַעֲשֶׂה עוֹלָה לַידֹוָד שִׁבְעַת פָּרִים וְשִׁבְעַת אֵילִים תְּמִימִם לַיּוֹם שִׁבְעַת הַיָּמִים וְחַטָּאת שְׂעִיר עִזִּים לַיּוֹם: וּמִנְחָה אֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל יַעֲשֶׂה וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה: בַּשְּׁבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בֶּחָג יַעֲשֶׂה כָאֵלֶּה שִׁבְעַת הַיָּמִים כַּחַטָּאת כָּעֹלָה וְכַמִּנְחָה וְכַשָּׁמֶן" (מ"ה יח-כה).  תופעה זו יכולה להסביר גם פסוק תמוה בספר שמואל . אנו מוצאים שם את דוד נוהג ככהן "וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי יְדֹוָד וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד" (שמואל ב ו' יד). מה לדוד ולאפוד? אלא שצריך לומר שהעלאת הארון לירושלים משמעותה תחילת הפעולות המעשיות לבנין המקדש לכן דוד המלך הוא הבונה והוא המקריב וממילא הוא גם זה שחוגר "אפוד בד". בשבועות הקודמים הזכרנו כי לבנות את המשכן בשבת אסור, לעומת זה לעבוד במשכן בשבת חובה ומצווה גם במחיר "חילול שבת". גם על פי הסברנו זה הדבר ברור אלה שתי תקופות שונות זה מזה תכלית שינוי. קודם להיות הבית בנוי, כאשר אין עדיין קדושה קבועה, המלך העוסק בשאלות הקיום היום יומי הזמניות, הוא האחראי. לאחר הבניה, כאשר המציאות היא קבועה, הכהנים הקבועים לנצח, הם ורק הם אחראים לעבודה במקדש. השבת היא ערך קבוע ונצחי וקדושתה קבועה ועומדת מששת ימי בראשית. רק מקדש קבוע יכול לדחותה. מצב זמני שלבנין איננו דוחה שבת שהיא בבחינת "קביעא וקיימא".

הבה נתפלל שמלכות ישראל תהיה עסוקה בקרוב בבנין המקדש

כהכנה לזמן בו יעבדו בו הכהנים בקביעות.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר