שנת תשפ"ג| שבת פרשת ראה

חמדת השבת: מדוע הרב סולוביצ'יק אסר לשחות בשבת?

יחד עם חום הקיץ צצו להן הבריכות הביתיות. נשאלתי אם מותר לשחות בשבת בבריכה הביתית.

השאלה הזכירה לי מעשה. לפני מספר שנים הייתי בתפקיד של רב במלון בשבת. הרב ריסקין שליט"א התארח במלון באותה השבת. דברתי עם הרב, ותוך כדי השיחה הגיע ילד ושאל אם מותר לו לשחות בבריכה. אמרתי: הנה, מה הרב עונה לילד? הרב ריסקין פנה לילד ואמר: מו"ר הרב סולוביצ'יק היה אומר שהתנאי הראשון להתיר שחיה בשבת הוא שבכוונתך לשחות ערום.

הילד נבהל והחליט שהרצון לשחות אינו מצדיק את המחשבה הזאת, הודה לרב ונעלם.

אתם ודאי שואלים: מדוע התנאי המשונה הזה? נבאר את הדברים משורשם.

לפני שנבארם אל נכון, נציין שבשו"ת במראה הבזק (כרך ט' תשובה י) פסקנו פסיקה מעט יותר מורכבת, המתבססת על שלל הנושאים ההלכתיים הנוגעים לשחייה בשבת. את התשובה ניתן לראות כאן.

המלבן הוא אחד מ-ל"ט אבות המלאכה. כאשר הפיקו את הבדים השונים עבור המשכן היו צריכים לנקות אותם היטב, על ידי ליבונם וכיבוסם. אם כך, כמובן ששטיפה יסודית, ביד או במכונה, אסורה. עלינו לברר מהו הרף המינימלי של ה"כיבוס" האסור.

במסכת זבחים (דף צד ע"ב) נאמר ששריית בגד נחשבת לכיבוס. רבא פוסק להלכה שמי שזורק סודר למים חייב.

לכאורה עולה מן הדברים שעצם הכנסת בגד למים  נחשבת ככיבוס, ואסורה בשבת.

מהו הרף המינימלי שנחשב "שרייה"? היראים (סימן עד) אומר שהוא אינו בטוח, ולכן הורה שאפילו כאשר נוטלים ידיים בשבת יש לנער את הידיים בכדי להסיר מהם את רוב המים לפני שמנגבים את הידיים במגבת, שמא הרטבת המגבת עם מי הנטילה אסורה משום כיבוס!

מצד שני, במסכת ביצה (דף יח ע"א) נאמר שאסור מדרבנן לטבול בגדים טמאים במקווה בשבת בכדי לטהר אותם (מפני שזה דומה לתיקון הבגד), אך מותר לאדם לטבול במקווה בשבת ולטהר את עצמו. ואם יש צורך בבגדים טהורים, מותר להערים ולטבול במקווה עם הבגדים¹, וכך האדם והבגדים ייטהרו שניהם.

אמנם איסור טבילת הבגד לטהרתו הוא איסור דרבנן, גזירה מפני שנראה כתיקון הבגד, ולכן אם טובל את הבגד בצורה עקיפה שכזו אין בכך איסור מדרבנן. אך לכאורה יש בזה איסור דאורייתא, מפני שמשרה את הבגד במים! לכאורה ישנה סתירה בין הסוגיות הללו.

בראשונים עולים ארבעה יישובים בין הסוגיות:

א.   דברי רבא נדחו. חלק מן הפוסקים (לדוגמא בנשמת אדם כלל כב) העירו שהרמב"ם והרי"ף אינם מזכירים את איסור שריית הבגד. יתכן ולשיטתם המשמעות היא שהכיבוס האסור הוא רק כיבוס בו מוציאים את הלכלוך מהבגד, כגון על ידי שפשופו, אך שרייה בלבד מותרת.

ב.    השרייה אסורה רק אם הבגד מלוכלך. המאירי מבאר ש'שרייתו הוא כיבוסו' רק אם הבגד מלוכלך, וכך מובא באחד התירוצים של בעלי התוספות. והדברים מסתברים: עצם הרטבת הבגד אינה כיבוס, אלא השטיפה הנוצרת מחמת הרטבת הבגד. אם אין מה לשטוף מהבגד, אין בהרטבתו כיבוס.

ג.    שרייה נחשבת כיבוס רק אם היא נעשית בצורה של כיבוס. ר"י העיד שר"ת פוסק שאין איסור בעצם הרטבת הבגד, אלא רק שריית הבגד באופן המכבס את הבגד. מי שזורק את הבגד לתוך מים, סביר שהוא מכבס אותו, ואת זאת רבא אוסר. אך מי שטובל עם בגדיו עליו אינו עושה זאת בצורה היעילה לכיבוס, ולכן הרטבה זו אינה מזוהה ככיבוס. הוא מיד מציג נפקא מינה: הוא חולק על היראים ואומר שאין שום בעיה לנגב את הידיים במגבת, מפני שזהו ניגוב ולא כיבוס!

ד.    שרייה היא כיבוס רק ביחס לצמר או פשתים, לא חומרים אחרים. בגמרא ישנה הבחנה בין בגדי עור ובגדי צמר. היראים מבין שהרטבה של צמר ללא שפשוף מותרת, ואילו הרטבה של כל חומר אחר אסורה מדאורייתא. ר"ת (באחד מתירוציו) מציע להיפך – רק הרטבה של צמר או פשתים אסורה, הרטבה של חומרים אחרים דינה כהרטבת עור, שאין בה איסור תורה. 

פסיקת ההלכה בעניין מעט מורכבת, ולכן לא נכנס לכל החשבונות (ניתן לעיין בנושא בהרחבה בדפי "מורנו" שלנו על הסוגיה). נכתוב בקצרה את שיוצא מהם:

המגן אברהם אומר שלפי השולחן ערוך אסור לעשות אחד מהשניים: א. אם הוא מלולכך אין להרטיב את הבגד כלל,. ב. אם הבגד אינו מלוכלך, יש להיזהר לא להרטיב אותו במים רבים.

הגר"א מבין שפסיקת השו"ע מחמירה יותר, ולשיטתו אסור להרטיב בגדים בצורה משמעותית, גם אם הם נקיים. הגר"א עצמו פוסק ש"שרייתו הוא כיבוסו" רק אם השרייה נעשית בדרך של כיבוס.

הרמ"א מצטט את שני תירוצי בעלי התוספות – שהאיסור הוא רק אם הבגד מלוכלך, או אם היא נעשית בדרך של כיבוס. 

למעשה יוצא שבאופן כללי אם מדובר על בגד נקי וההרטבה נעשית שלא בדרך כיבוס אין בה איסור.

אם כך, מדוע הרב סולוביצ'יק אסר לשחות מחמת "שרייתו הוא כיבוסו"?

יתכן וחששו של הרב סולוביצ'יק היה שכאשר יוצאים מן הבריכה אדם עשוי ללחוץ על בגד הים, ובכך לסחוט אותו (כפי שהמגן אברהם מזהיר באותו הסעיף).

אך מסתבר שהרב סולוביצ'יק סובר שמכיוון שמדובר באיסור תורה של חילול שבת, גם אחרי שנאמרו כל ההסברים והתירוצים, עלינו לבחון את מידת הצורך להסתמך על התירוצים. 

אביא דוגמא משאלה אחרת שנשאלתי לפני שבועיים: לנערה היה שעורה בעין. אביה שאל אותי אם מותר להניח מגבת עם מים חמים על העין בשבת. התשובה היא שאם היא סובלת אסור לסחוט את המגבת על העין, אך מותר להניח ללא סחיטה. אך שאלה קודמת היא: כיצד ניתן להביא את המים החמים למגבת? אמרתי לו לשפוך מים רותחים על משטח נקי, ולנגב את המים עם מגבת נקיה. המגבת הנקייה, שאוגרת את המים שלא בצורה של כיבוס אלא בצורה של ניגוב משטח, מותרת.

במקרה זה, בו מדובר בנערה שסובלת, ודאי שעלינו להסתמך על תירוצי הראשונים ולמצוא דרך היתר. אך במקרה של הבריכה, מסתבר שהרב סולוביצ'יק העדיף לא לסמוך על תירוצי הראשונים, אלא למצוא דרך אחרת לענג את השבת.
____________________  

¹ כדאי לדעת שבמצבי דחק ישנה אפשרות לטבול עם הבגדים. במקרה ממש אתמול פנו אלי זוג הנמצאים בחו"ל, באזור בו אין לה אפשרות לטבול במקווה מסודר. הוריתי להם כיצד נכון לטבול עם הבגדים. כאמור, מדובר במצבי דחק בלבד, וגם אז יש לקבל הנחיות מרב המוסמך להורות על כך.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר