שנת תשס"ג | שבת פרשת אמור

"אמור אל הכהנים"

חז"ל קבעו " שאול באחת - ועלתה לו, דוד בשתים - ולא עלתה לו"  (יומא  כב ע"ב). מסביר רש"י "שאול נכשל באחת - ועלתה לו לרעה …, לבטל מלכותו, ודוד נכשל בשתים ולא עלתה לו לרעה (לבטל מלכותו)". מאידך גיסא, כאשר מסביר עזרא הסופר (מחבר ספר דברי הימים) את החלפתו של שאול בדוד מונה הוא לפחות ארבע סיבות "וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בַּידֹוָד עַל דְּבַר יְדֹוָד אֲשֶׁר לֹא שָׁמָר וְגַם לִשְׁאוֹל בָּאוֹב לִדְרוֹשׁ: וְלֹא דָרַשׁ בַּידֹוָד וַיְמִיתֵהוּ וַיַּסֵּב אֶת הַמְּלוּכָה לְדָוִיד בֶּן יִשָׁי" (דברי הימים א פרק י פס' יג-יד).

1.  במעלו אשר מעל-המעילה בחרם במלחמת עמלק.  

2.   אשר לא שמר- שלא חיכה לשמואל במלחמה נגד הפלשתים

("לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוַת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ" שמואל א י"ג יג)

3.  וגם לשאול באוב - אין צורך להסביר.   

4.  ולא דרש בד' - השמדת כהני נוב ומימלא איבוד היכולת לשאול באורים ותומים שנלקחו על ידי אביתר השריד היחיד לבניו של אחימלך הכהן הגדול בנוב.

התירוץ לסתירה לכאורה בין המקורות הוא כנראה בכוון הבא. שאול הפסיד את המלוכה כבר לאחר חטאו הראשון (איבוד הסבלנות ואי השמירה של הצו לחכות לשמואל לפני הקרבת הקרבן) דוד לעומתו לא איבד את הזכות למלוך גם אחרי שני חטאים. לא נדון כאן בשאלה מדוע.

 נתרכז כרגע בהסבר הביטוי "ולא דרש בד' וימיתהו" ובעיקר בביאור הכפל "וימת שאול…וימיתהו". המדרש מבאר זאת בדרך הבאה "א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי מלמד שהראהו הקב"ה למשה דור דור ושופטיו, דור דור ומלכיו, דור דור וחכמיו, דור דור ומנהיגיו, דור דור ומשניו, דור דור ושוטריו, דור דור ופרנסיו, דור דור וחומסיו, דור דור וגזלניו, דור דור ונביאיו" במסגרת זאת ממשיך המדרש ומספר  "והראהו שאול ובניו נופלים בחרב אמר לפניו מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב אמר לו הקב"ה ולי אתה אומר ?! אמור אל הכהנים שהרג שהם מקטרגים אותו שנאמר ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן" (ויקרא רבה (וילנא) פרשה

כו ד"ה ז מה כתיב). לפי זה התוספת של "וימיתהו" בצמוד ל"ולא דרש בד' "

באה להסביר מדוע נהרג שאול דווקא בדרך זו של תבוסה בקרב כנגד אויביו. אותם אויבים שזכה להכות בקרב בעבר, בזכות גבורתו ואומץ לבו של דוד. התשובה שהמדרש נותן היא קטרוגם של כהני נוב ששאול הכה בהם בדרך שהיה אמור להכות בעמלקים. "כֹּה אָמַר יְדֹוָד צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם:עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר" (שמואל א ט"ו ב-ג) לעומת "וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה לְפִי חָרֶב" (שמואל א כ"ב יט).

הבה נתפלל לתיקון כפול: מחיית עמלק השלמה מצד אחד

ובנין המשכן-המקדש מצד שני.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר