|
שנת תשפ"ד| שבת פרשת כי תשאפרשת השבוע: זהב, כסף ואבנים טובות - שפתי דעת, התקרבות אל הקב"ה (חלק ג')הרב יוסף כרמל, ראש כולל 'ארץ חמדה'"יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת" (משלי כ, טו). התיתכן הצבת הזָהָב מול הדָעַת? פסוק זה מאתגר את היהודי המאמין וההוגה בתורה. המדרש נענה לאתגר, ומנגיד את העם והנשיאים, שהביאו את כל החומרים היקרים לבנין המשכן, עם משה רבנו המשתמש בשפתיו ובכח דיבורו, כדי לקרב את ישראל לאביהם שבשמים. וז"ל: " 'וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת', לפי שנפשו של משה היתה עגומה עליו, אמר (משה): הכל הביאו נדבתו של משכן ואני לא הבאתי, אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך שדיבורך חביב עלי מכל אילו. תדע לך שהוא כן, שמכולם לא קרא הדיבור אלא למשה, דכתיב 'וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה'" (ויקרא א, א) (ויקרא רבה פרשת ויקרא פרשה א [ו]). הוכחנו בדברינו לפרשת תרומה תשפ"ד כי הביטוי דָעַת, כבר מפרשיות הבריאה, משמעותו קירבה גמורה. קירבה, שכאשר היא מופיעה בקדושה ובטהרה, הופכת לסמל ודימוי לקירבה בין כנסת ישראל וקודשא בריך הוא. בדברינו לפרשת תצווה התרכזנו בביטוי שִׂפְתֵי, והקשר שלו לקרבה - לדָעַת. נמשיך לברר את הביטוי שִׂפְתֵי דָעַת. הדיבור הוא הכלי שהופך את האדם למי שנמצא לבדו, במדרג העליון, בסדר הבריאה. הסדר הוא מהדומם אל הצומח, אל החי, ומעל כולם המדבר. וזו לשון התורה, המתארת את הרגע המכונן, של המעבר מהחי למדבר, למי שנפחו בו נשמה: וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה (בראשית ב, ז). אונקלוס תרגם :"ונפח באפוהי נשמתא דחיי והות באדם לרוח ממללא", הנשימה, הנשמה (חלק אלו-ה ממעל), הרוח והנפש באים לידי ביטוי מעשי בביטוי שפתים - בדיבור. באמצעות השפתיים אפשר להביא לידי ביטוי את היכולת השכלית. הראי"ה, באורות התורה, מדגיש כי תורה שבעל פה בשורשה, עליונה משורש תורה שבכתב: "חביבין דברי סופרים יותר מדברי תורה" (פרק א אות ב). אם נצעד בדרך שסלל הרב זצ"ל, נציע בענווה, כי הביטוי 'תורה שבעל פה' גם הוא שם דגש על כח הדיבור היוצא דווקא מהפה. מכאן נתקדם עוד שלב. תפקידו העיקרי של הפה הוא להנגיש את הדעת, וכך נבין את ההדגשה בפסוקנו - וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת. לדעת יש משמעות, גם לפני שהיא באה לידי ביטוי בפה. הדעת בשורשה נמצאת במחשבה. הדרך היחידה להתקשר אל מעבר לעולם החומר, היא באמצעות המחשבה, וככל שהמחשבה יותר מופשטת, היא מגיעה קרוב יותר אל מה שמעבר לו. עולם החומר הוא עולם של מי שנוצר, החידה הגדולה היא כיצד יכול מי שנוצר מעפר להתקרב אל היוצר? הפסוק שציטטנו לעיל, העוסק בנשימה, בנשמה (חלק אלו-ה ממעל), ברוח ובנפש, מציב בפנינו את הפרדוקס: וַיִּיצֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה (ב, ז). כיצד מי שיסודו בעפר וסופו לעפר, יתקרב למי שאפילו מחשבה לית תפיסא ביה? התשובה היא שבאמצעות המחשבה ניתן להתחבר אל התורה, שמנגישה לנו את השכל האלקי. החיבור אל היצירה השמימית, הדָעַת, מאפשר לעבור לאפשרות של ביטוי בשפתיים של תורה שבעל פה. לכן, הנבואה שמבטאת קרבה עצומה אל נותנה, מכונה פעמים רבות בתנ"ך 'דבר' מלשון דיבור. כך מתאר הנביא ישעיהו את המלך המשיח: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה... רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְקֹוָק (יא, ב). תחת הנהגתו העולם יגיע למצב של כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְקֹוָק כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים (שם, שם ט). שטפון של תורה הוא חזון שמתחיל להתקיים בדור שלנו. מספר האנשים העוסקים בתורה בימים אלה, הוא הגדול ביותר בכל הזמנים. המטרה היא להגביר את הקשר אל בורא העולם. גם הבריאה מתחילה במצב בו המים מכסים את הכל, ומה שחופף עליהם הוא רוח עליונה - וְרוּחַ אֱלֹקים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם (בראשית א, ב). האתגר: איך להנגיש בימינו את ההבנה של חשיבות לימוד התורה לכלל הציבור ולא רק למגזרים מסוימים, חשובים ככל שיהיו. התנאי לקישור כלל הציבור אל דברי התורה, הוא נשיאה בעול עם הציבור של כל לומדי התורה, אחרת יש חשש שאימוץ לימוד התורה כדרך חיים, יהפוך את הלימוד ח"ו, לקרדום לחפור בו. נחזור אל הפסוק שבו פתחנו: יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת. לפי חז"ל, המשורר ברוח קדשו, מתריע מפני שימת הדגש על הצד החומרי של בנין המשכן והפיכתו לעיקר, לכן הוא מבהיר שהכלי היקר הוא הדעת. רעיון זה הודגש ע"י נביאים רבים, וז"ל הושע הנביא: וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת יְקֹוָק כְּשַׁחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ ... כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת (ו, ג-ו). האור הגדול, שמאיר לעולם באמצעות התורה, מושג באמצעות רדיפה בלתי פוסקת אחר הדַעַת. באמצעותה נגביר את הקרבה אל הקב"ה ואל כלל ישראל-כנסת ישראל, שהרי חד הם. דווקא עכשיו, עלינו להזכיר לעצמנו את תפקיד המשכן ואת תפקידם העיקרי של 'כלי הקודש', שהם בימינו לומדי התורה, הרבנים וראשי הישיבות: לאפשר לכלל ישראל להתקרב אל בורא עולם ומנהיגו! נאחל לעם ישראל כי באמצעות אחדות, מכל הבחינות (ולא מן השפה ולחוץ), נזכה להתקרב אל אבינו שבשמים - צור ישראל דודנו וגואלנו, בבחינת אני לדודי ודודי לי (זה קורה גם באדר). התורה תכסה את הארץ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים, וכך גם מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְקֹוָק. (לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב) לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
|
מתפללים לרפואתם השלימה רות ציפורה בת חנה ניר יצחק רפאל בן יפה מעיין בת הדס יאיר ידידיה בן מיכל בינה שלמה בן שולמית עודד בן חיה שלומית בת לאה לעילוי נשמת: פרופ' ישראל אהרוני ז"ל י"ד בכסלו תשפ"ג הרב יהושע רוזן זצ"ל ט"ו באדר א' תשפ"ב מר משה וסרצוג ז”ל חבר הנהלת 'ארץ חמדה' כ' תשרי תשפ"א
י"ז בסיוון תשע"ד /כ' באב תשע"ז
ר' מאיר וגב' שרה ברכפלד (שרה - ט"ז בטבת תש"פ) רבי יעקב בן אברהם ועיישה וחנה בת יעיש ושמחה סבג הרב ראובן וחיה לאה אברמן ט' בתשרי תשע"ו/ כ' תשרי תשפ"ב הרב שלמה מרזל י' באייר תשע"א
ח' באייר תשע"ו / י"א במנחם-אב תשס"ט סוזי בת עליזה כהן
סיון תשע"ט ר' אברהם וגיטה קליין
שבט תשפ"א נלב"ע י"ב אדר א' גב' לאה מאיר נלב"ע כ"ז בניסן תשפ"ב מר חיים לייב בן מיכאל קרייסל ב' שבט הרב ד"ר ג'רי האכביום י"ח באדר ב' תשפ"ב גב' ג'ולי קושיצקי י"ט באדר ב' תשפ"ב ר' שמואל וגב' רבקה ברנדמן ט"ז בטבת תשפ"ג/ ח' באייר תשפ"א גב' צפורה בת יונה דונייר ע"ה נלב"ע י"ב אדר א' הנופלים במערכה על הגנת |