שנת תשס"ג | שבת פרשת נשא

התורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)

פעולת המשטרה וכוחות הביטחון הפנימי במדינת ישראל בשבת – חלק אחד עשר
בשבוע שעבר הבאנו את טענת הגראי"ה הרצוג  כי אי אפשר להתיר כיום לשוטר לחזור לבסיסו בתום המשימה בסברת "נמצאת מכשילן לעתיד לבוא" כיון שרוב השוטרים אינם מגדירים עצמם כשומרי מצוות וממילא יחזרו. בהמשך למה שהובא בשבוע שעבר, ממשיך מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל וטוען עוד כמה טענות עקרוניות כנגד סברא זו:
א. גם פורקי עול אינם יוצאים מכלל ישראל ואנו מצווים גם לדון עליהם, והדין גם עליהם נקבע. ואף על פי שמוכנים לאכול (כביכול) "בשר חזיר", הנה יתכן שאין זה אלא "בשר טלה" (שהרי מותר להם לחזור על פי ההלכה), ועל כן הדיון הוא על העם כולו, אם דבר זה מוכרח שיעשה ע"י מישהו או לא.
ב. הרבה הגיעו ל"פריקת עול" רק מתוך זה שהיה נראה להם שאין אפשרות ליישב את התורה עם צרכי המדינה (וחשבו שאי אפשר לנהל מדינה מודרנית על פי ההלכה),
ורק הודות לאפשרות של השתמשות עם יהודי "שבת גוי" יכולה היהדות הדתית להחזיק מעמד. נמצא שעל ידי שתקבע ההלכה המאפשרת את מילוי הצרכים הדחופים במדינה על פי הדין, יגרום הדבר להתחזקותם של אלה שיהדותם רופפת ותלויה, והרי אנו מצילים אותם ממכשולים גדולים לכל חייהם.
ג. לא נקבע הכמות של האנשים היוצאים להציל ואף אחד אינו יכול לעשות את החשבון, מה בכך אם אני לא אצא האם יוכר (ויורגש) הדבר בתוך צבור מאות (שוטרים)? כי אין יודע מי יוכשר ויש לפעמים שהאחד מצליח מה שהרבה לא עלתה בידם (חוץ ממה שאם כל אחד יעשה כן, לא יהא יוצא אף אחד).
(עמוד הימיני סי' יז סע' ז עמוד ריא).

ממשיך מו"ר בנידון דידן "הרי ברור שלנוכח הכבדות (הלכתיות) כאלה, (שימנעו את מנוחת השבת ואפילו באופן חלקי משוטרי משטרת ישראל)  לא יהא מספר שומרי תורה מרובה בין אנשי המשטרה, כי מה להם ולצרה הזאת, והמציאות מוכיחה זאת לעינינו למדי".
מו"ר מתנגד לאפשרות כזו מבחינה עקרונית מכמה  נמוקים: א."הרי נדמה שדוקא לענין שאלה זו של פקוח נפש שבאה ע"י המשטרה יש מצד ההלכה הזאת עצמה צורך לרבות יותר ויותר שומרי תורה שם, כי רק הם יודעים כראוי ערך האדם והם לא יתעצלו באמתלאות של נוחיות אלא יהיו תמיד זריזים וראשונים לדבר מצוה. וממש כמו שמצינו באחרונים הנמוק לענין לא להשתמש בגוי גם כשהוא מצוי לענין פקוח נפש…, כמו כן יש הבדל גדול, והננו רואים את זה לעתים קרובות במציאות, בין יהודי שומר תורה שמתעסק בדבר הגובל עם פקוח נפש לבין אם הדבר נתון לידיו של פורק עול שאין לו בחייו אלא אכול ושתה, ואף על חייו הוא – עתים אינו חס. ואין שום ספק שמילוי תפקידי המשטרה שיש בהם הרבה משום פקו"נ ייעשה ביתר יעילות אם ירבו בשורותיה שומרי תורה". ב. "גם קלסתר פניה של המדינה בכלל למניעת שחיתות ומעשי עול גם מצד אנשי המשטרה עצמה (יזכרו מעשי ג'למי והטפול המשטרתי בהפגנות על שמירת השבת) הרבה תלוי מי ומי הם השוטרים. וכשם שנצטוינו על מינוי השופטים, כן נצטוינו על מינוי השוטרים, ועל שניהם נאמר "ושפטו את העם משפט צדק". והיש לך מכשול גדול מזה, של ריחוק שומרי תורה משורות המשטרה, שודאי זה מביא בעקבותיו באיזה מקרים לידי הפסד נפשות שיהא ראוי לא להסתפק בזה שנאמר שהמעשים המסופקים יעשו ע"י אחרים, בו בזמן שמצד הדין היה להתירם לכולם, רק מתוך החשבון שבלי זה דברים אלה יעשו, נאסור את זה על אלה השומרים תורה".
 לכן מסכם מו"ר את הדיון "סוף דבר נראה לי כדבר ברור שהדיון בנקודה זו אינו צריך להביא בחשבון את מספר שומרי התורה במשטרה כיום הזה (עלינו גם לחתור שיהפכו שם לרוב, לא פחות ממה שעלינו לשאוף להגיע לרוב במקומות אחרים), אלא אנו מחויבים לדון כאילו כולם מוכנים לשמוע בקול התורה ולהשמיע להם את ההלכה כפי שהיא לכולם באופן שוה, ועד כמה שמותר הרי זה מותר לכולם, ואין ראוי להמנע מזה, ועד כמה שזה אסור עלינו לחתור שיהא זה חוק כללי הנוהג ומחייב את כל אנשי המשטרה כאחד, וגם עד שיתקבל חוק זה לא נהסס מלאומרו ברבים, השומע ישמע והחדל יחדל, ולא עלינו תלונתו ואחריותו. (עמוד הימיני שם)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר