שנת תשס"ג | שבת פרשת בהעלותך

שו"ת במראה הבזק

(מתוך ח"ג)
קיטו, אקוודור   Quito, Ecuador
סיון תשנ"ה

סדרי פיקוח על מטבח הקהילה בזמן העדרו של הרב

שאלה:
התחלתי להשגיח במטבח של קהילתינו וע"י כך יש לנו כל שבת קידוש כשר. אני מדליק להם את האש של כל התנורים והכיריים, ומשגיח על כל עניני הכשרות כמו: ניפוי קמחים, בדיקת ביצים מדם יעוד. בעוד כחודשיים אני ומשפחתי נוסעים לארץ ואין מי שישאר להשגיח – הטבחיות הן לא יהודיות, ואין יהודי בקהילה ששומר כשרות כהלכתה, ולכן אי אפשר לסמוך בעניין זה על אף אחד.
א.    מה עלי לעשות במקרה הנ"ל, עד שנחזור מהחופש?
ב.    האם באופן כללי ההשגחה צריכה להיות צמודה, או אפשר לסמוך על "יוצא ונכנס"?
 
תשובה:
בראשית דברינו נעיר, שמשאלתך לא ברור, אם מטבח הקהילה פעיל גם במשך השבוע או רק לקראת שבתות וכדו'. כמו כן לא ברור, אם הבישולים במטבח מוגבלים לדבר אחד: לבשרי בלבד, חלבי או פרווה, מה שהיה מקל ל מידת הפיקוח הנחוצה, או שמא מבשלים בו מכל המינים. עכ"פ, מה שכן ברור הוא, כי המצב הוא על שעת הדחק גדול שבו יש לתור אחר המינימום שניתן לעשות, שהרי יש להניח, שללא כל התערבות ישתרר בעת שהות הרב בארץ מצב דומה לזה שהיה קודם התיקון שהכניס. ויש להדגיש שמלבד דאגתנו למצב הכלים וכדו' לכשיחזור הרב, ואף אם לא נוכל לתקן באופן שיחסוך הצורך לשוב ולהכשירם, הרי שיש לעשות מה שנוכל כדי לזכות את חברי הקהילה לבל יאכלו דבר שאיננו כשר גם בהעדרו של הרב.
ובכן[1], הניתן לעשייה הוא שהרב יפקח על רכישתם מראש של כל חומרי הגלם הטעונים השגחה (קרי: אותם החומרים שבשוק נמצאים חילופיהם ממקורות שאינם כשרים) בכמות אשר תספק את צריכת המטבח בעת העדרו. כמו-כן ימנה הרב יהודי הנאמן עליו, אשר יאות – אחר הסברת חשיבות העניין (על דרך זו: שהאוכל המשמש את הקהילה לצורך מצוה כקידוש בשבת וכדו', חשוב שיוכן על טהרת הכשרות) – ליטול על עצמו[2] תמורת שכר את תפקיד הבערת המבערים ואת הפיקוח המינימלי[3] שבאשר למוצרים ה"בעייתיים" הנ"ל אמנם ישתמשו עובדי-המטבח במה שנקנה זה מכבר, ולא יבצעו רכישה חדשה[4].
אמנם, המלצתנו זו מותנית בתנאי בסיסי, והוא, שמדובר דווקא במטבח שנעשה בו בישול ממין אחד: בשרי בלבד או (עדיף מבחינת הבעייתיות): חלבי בלבד, כי רק במטבח כזה יש תועלת לחיזוק הכשרות גם כשהמשגיח אינו שומר כשרות בעצמו. יחד עם זה יש להכשיר את הכלים לאחר שובו של הרב. אך יש לעשות כן בחכמה, באיצטלא של ניקוי כללי וכדו', באופן שלא לפגוע ב"משגיח" הזמני.
בימים כתיקונם תיעשה רכישת המוצרים בפיקוח הרב, ואלו לגבי הכנתם ניתן לסמוך על "יוצא ונכנס"[5].
 

[1]  תשובתנו מוגבלת באופן ספציפי למקום הדחק המדובר, כי על אף שהיא מצמצמת את האפשרות, שיכשלו הציבור באכילת דבר שאינו כשר, הרי אין היא מבטיחה זאת באופן המספק במלואה את דרישות ההלכה. מטעם זה כתבנו שיש להכשיר את הכלים עם שובו של הרב (ועיין בשו"ע יו"ד סי' קיג סעיף טז. ותפסו האחרונים כעיקר את הדעה הראשונה – שכלים שנתבשלו בהם בישולי עכו"ם, צריכים הכשר).
[2]  אמנם, מהימנותו של "חשוד" בדבר כשרותו של דבר פלוני היא גדולה יותר ב"של אחרים" (עיין בשו"ע יו"ד סי' קיט סעיף ז). אף-על-פי-כן, בנידון דידן עדיף שהמפקח יקבל שכר על עבודתו (אף כי על-ידי זה נעשה לכאורה ל"של עצמו"), וכדרך שאמרו חז"ל (בבא קמא פה ע"א): "אסיא דמגן במגן-מגן שויא".
טעם הדבר, אינו דומה הממונה להקפיד ולהשגיח למי שנשאל באופן אקראי על של אחרים. הממונה – בשל עצם המינוי מחזיקים אותו למהימן, וזה גופא הוי מעין "שכר" שנוטל בלא"ה, שיהיה נוטה על-ידי זה לומר, שהכל תקין, להחזיק מהימנותו. לפיכך עדיף שיטול שכר גמור, להחזיק שיעשה עבודתו כהוגן. ועוד אנו מעונינים שיעשה את מלאכת הפיקוח הפעילה שלו, ולא רק להחזיק מהימנותו לכשיישאל בדבר כשרות המטבח (שהרי לא יישאל עד שוב הרב), ובתחום זה ודאי עדיף שיטול שכר מן הטעם שכתבנו.
[3]  תיארנו אופן שבו המוטל על המשגיח הוא מינימלי ביותר, כדי שיהיה ריאלי, שימצא את האדם הנכון להשגיח תמורת שכר כזה, ושלא יהיה עול כבד בהחזקתו. אך כמובן שככל שאפשר להטיל על המשגיח להקפיד בדברים נוספים, כן ייטב.
[4]  נבאר את נימוקי הוראתנו להתנהג כפי שכתבנו: לאחר הרכישה, בפיקוח הרב, אין צריך לחוש שהעובדת הנכרית תחליף את החומרים באחרים, שהרי איננה נהנית בחליפין (שו"ע יו"ד סי' קיח סעיף י), ומחמת הדחק נצטרך להניח שכל שיש במטבח הנ"ל הוא בחזקת שאינה נהנית ב"חליפין", שהרי במטבח גדול כזה ובפיקוח רופף, ברור שמי שרוצה ליהנות לצורך צריכתו הפרטית, לא יצטרך לתת חילופין תחת מה שייקח לעצמו. בתחום זה יש לצרף לתועלת את פיקוחו של ה"משגיח", כפי שהורינו.
לגבי חשש התולעים בקמח ובדיקת הביצים – גם אם העובדות תמנענה מבדיקה, כנחוץ, וכפי שיורה להן הרב, יש לסמוך בדיעבד על ביטול ברוב ועל הרוב (ספנא מארעא). ולגבי בישול עכו"ם – לא נותר לנו כי אם לסמוך (וכאן יש לסייג שאיננו מספיק מצד הדין, עיין הערה 1* על המשגיח שהורינו למנותו.
(עיין הערה 3). וכדי לחזק את מהימנותו של אותו האדם המשתכנע בחשיבות העניין, כפי שדרשנו בגוף התשובה, יש לצרף את מה שכתב ב"דרכי תשובה" (סי' קיט סעיף מה מה"שיורי ברכה"), שאלה השותים סתם יינם, ורק לקידוש והבדלה הם נזהרים – נאמנים לומר על יין הוא כשר לקידוש ולהבדלה.
[5]  רמ"א שו"ע יו"ד סי' קיח סעיף יב.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר