שנת תשפ"ד| שבת פרשת נצבים וילך

פרשת השבוע: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם... הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ד'...

על הקשר בין 'נצבים' לבין גילוי והשכנת שכינה, עמדנו בדברינו לפרשות: נצבים-וילך תשס"ו, נצבים-וילך תשע"ג וכן לוילך תש"פ. נמשיך ונבאר.

בשלב האחרון של עזיבת ארץ מצרים, ולפני קריעת ים סוף, משה רבנו הכריז: "אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְקֹוָק אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם..." (שמות יד, יג).

בערב הכניסה לארץ ישראל, אחרי ארבעים שנה במדבר, הכריז משה - מושיעם של ישראל, שוב: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ד' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים כט, ט).

לפני בחירת המלך הראשון, שניסה להקים מדינה יהודית עצמאית בארץ המובטחת, הכריז שמואל הנביא - מי ששקול כנגד משה ואהרון: "וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ... גַּם עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר ד' עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם" (שמו"א יב, ז-טז).

מה היה המצב לפני קריעת הים? הירושלמי מלמדנו: "ארבע כיתות נעשו אבותינו על הים: אחת אומרת נפול לים ואחת אומרת נחזור למצרים ואחת אומרת נעשה עמהן מלחמה ואחת אומרת נצווח כנגדן" (תענית פ"ב ה"ה).

העם היה מפולג ומפורד והפער בין הקבוצות היה נראה בלתי ניתן לגישור.

משה רבנו טיפל בבעיה בדרך המתוארת במדרש: "להודיע חכמתו של משה שהיה עומד ומפייס כל אותן אלפים וכל אותן רבבות" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, שמות יד, יג).

התוצאה הייתה "ויתיצבו, נצטפפו (כלומר התקרבו זה לזה)" (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב), שם). משה רבנו מצא את הדרך לאיחוד העם.

הכתוב מספר שהעם דרש פתרון הַיּוֹם=עכשיו. מפרש המדרש "בוא וראה חכמתו ותבונתו של משה רבינו, היאך היה עומד ומפייס לכל אותן האוכלוסין: "הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ד' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם...". מלמד ששרת עליהם רוח הקודש, כתיב הכא התיצבו, וכתיב התם "וַיָּבֹא ד' וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא..." (שמו"א ג, י). מהו וּרְאוּ, מלמד שפתח הקדוש ברוך הוא את עיניהם, וראו כיתות כיתות של מלאכי השרת, שנאמר "וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם" (מלכ"ב ו, טז), "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם" לא לימים רחוקים אלא היום".

שנת תשפ"ג (ולצערנו גם קודמותיה) התאפיינה במחלוקות קשות, במיוחד מבחינת השיח הציבורי, שקרעו את החברה הישראלית. הגורמים הקיצוניים סחפו את הציבור לאווירת שנאה ומדנים.

שמחת תורה, מכמה בחינות, הוא היום הראשון של השנה (בין עוד כמה ימים ראשונים בתחילת כל שנה).

ביום זה, בשנה זו, עם ישראל הוכה במכה נוראה, שגבתה מחיר דמים איום ונורא. מחיר מחריד מבחינת החטופים ובני משפחותיהם, ומחיר קשה מנשא של המשפחות שאיבדו את יקיריהם. מעשי האכזריות השפלים גרמו גם לרבים מעם ישראל, במעגל הסובב, פגיעה נפשית ורגשית. חייבים לזכור, שרבים מאחינו ומאחיותינו בדרום ובצפון, איבדו את בתיהם, והם חיים כמחוסרי בית ומקום (בית מלון לתקופה ארוכה זו נוודות).

עם כל זאת, לאורך כל השנה, ובמיוחד בימים ובשבועות האחרונים, אנו רואים וחווים ניסים בקנה מידה שלא נופל מניסי יציאת מצרים.

החובה שלנו היא הִתְיַצְּבוּ! לביטוי זה משמעות כפולה: להתאחד, למרות חילוקי הדעות ברי הגישור, ולהצטופף תחת האלונקה, גם של השירות. זו החובה והזכות.

שני הדברים יזכו אותנו לראות הַיּוֹם, שמשמעותו בימים הקרובים, אֶת יְשׁוּעַת ד', לה אנו זקוקים מכל הבחינות.

זו הקריאה הפותחת את פרשת השבוע שלנו: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם".

נתפלל שנזכה לשנה טובה ומבורכת של התייצבות מכל הבחינות, התייצבות שתביא ברכה ואור לכולנו.

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר