שנת תשס"ג | פסח

מצוות עם "ריח טוב"

בחלק מעדות ישראל נהוג לברך ולהריח בשמים בשעה שמכניסים ילד בבריתו של אברהם אבינו.

נשאלת השאלה מה מקורו וטעמו של מנהג יפה ו"בעל ריח טוב" זה. אולי ניתן למצוא אותו בקשר שבין מצוות קרבן פסח ומצוות המילה. הקשר בין שתי מצוות אלה מרומז בפסוק הנאמר בזמן ברית המילה ובהגדה של פסח "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (יחזקאל ט"ז ו). וז"ל המדרש "ורבותינו אמרו לא בקשו ישראל למול במצרים אלא כלם בטלו המילה במצרים חוץ משבטו של לוי …, והיה הקב"ה מבקש לגאלן ולא היה להם זכות מה עשה הקב"ה קרא למשה ואמר לו לך ומהול אותם, …והרבה מהן לא היו מקבלים עליהם למול אמר הקב"ה שיעשו הפסח וכיון שעשה משה את הפסח גזר הקב"ה לד' רוחות העולם ונושבות בגן עדן מן הרוחות שבגן עדן הלכו ונדבקו באותו הפסח … והיה ריחו הולך מהלך מ' יום נתכנסו כל ישראל אצל משה אמרו לו בבקשה ממך האכילנו מפסחך מפני שהיו עייפים מן הריח היה אומר הקב"ה אם אין אתם נימולין אין אתם אוכלין שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת הפסח וגו' מיד נתנו עצמן ומלו ונתערב דם הפסח בדם המילה והקב"ה עובר ונוטל כל אחד ואחד ונושקו ומברכו שנאמר (יחזקאל טז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו' חיי בדם פסח, חיי בדם מילה" (שמות רבה פרשה יט ד"הזאת חוקת).

הדברים מחייבים התבוננות מה הקשר בין ריח הקרבן למצות המילה.

בחטא אדם הראשון נפגמו כל חושי האדם, הפגם בדיבור בא לידי ביטוי ב"כל המוסיף גורע" "ולא תגעו בו" (בראשי ג' ג) בשמיעה – מה ששמעה לדברי הנחש. בראיה- ותרא האשה כי טוב העץ למאכל (פס' ו) ובמעשה – מה שאכלה ונתנה גם לאישה. רק חוש הריח, בגלל מעלתו הגבוהה לא "פגם" בו הנחש והוא נשאר בקדושתו וטהרתו הראשונית.

מבאר הרב חרל"פ על הגדה של פסח: כשרצה הקב"ה לגאול את עם ישראל מחשכת מצרים השתמש הקב"ה בחוש הריח הבלתי פגום כדי להחזיר את ישראל לרום מעלתם ומיד באו וביקשו לאכול מקרבן הפסח ונתרצו למילה ונתעלו לדביקות גמורה בהקב"ה עד כדי שהיה הקב"ה נוטל כל אחד ונושקו.

היות חוש הריח כל כך עליון ורוחני יכול להיות נימוק לזה שאחרי ברכת הריח  אין לנו ברכה אחרונה שלא כמו בכל אכילה יש ברכה אחרונה, כיון שהנאה גשמית מטבעה מסתיימת ואילו הנאה רוחנית היא בלי גבול.

יתכן אם כן, שהמנהג להריח בשמים, בשעת ברית המילה משמעותו, תזכורת לכך שבזכות חוש הריח שלא נפגם, זכו ישראל במצרים לקיים מצוות המילה ולהגאל ממצרים.

בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל,

נקווה לזכות בקרוב בהופעת משיח צדקנו

שמעלתו המיוחדת היא "בהריחו ביראת ה'".

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר