שנת תשס"ב | שבת פרשת מקץ

התורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)

עונשו של המעלים מס

בשבוע שעבר הבאנו את הצעת ה"כסף משנה" להבנת שיטת הרמב"ם, בהסבר הציווי "שם תשים עליך מלך" והקושיות עליה. השבוע ננסה לבחון את האפשרות  שהרמב"ם פסק כרב ורבי יהודה בסוגיא (סנהדרין כ ע"ב).רבי יהודה בעל המימרא "לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם" הוא גם בעל המימרא הבאה בגמרא (שגם רבי יוסי מסכים לה, עי"ש) "וכן היה רבי יהודה אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה". בהלכה זו פותח הרמב"ם את ה' מלכים!!!. יתכן כי גם שמואל מודה בצורך "לאיים" אלא שהוא איננו פוסק שיש גם מצווה בכך, לכן הפסק כרב איננו נגד דברי שמואל, בעיקרון. לפי זה פרשנותו של הרמב"ם למושג "כדי לאיים עליהם" אין משמעותה "נסה לשכנעם שהעסקה אינה כדאית" (ע' בגירסת הר"ח שם, בשם ר' יוחנן) אלא "הבטח שהעם מבין ששלטון מרכזי הוא בעל סמכויות רבות לטובת הכלל ,אע"פ שלעתים הפרט נפגע מכך". השינוי  "זוכה בו" לעומת "מותר בו" משמעותו-זו זכות לעם, שהרי זו גם מצווה ציבורית חשובה. משמעות הציווי "שם תשים" היא הענק סמכויות למלך שכדי לשלוט יוכל להטיל את אימתו שכן "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו"  (אבות פ"ג מ"ב)
הרמב"ם מקדיש את פ"ד מהלכות מלכים לפרש את "משפט המלך". בהלכה א מחדש הרמב"ם שלא רק שלמלך הזכות לגבות מס ומכס, אלא שהמבריח את המכס עלול למצוא עצמו נידון למוות על ידי המלך. הלכה זו המעניקה למלך כוח אדיר חייבת במקור מוצק. הרמב"ם מביא לכאורה מקור - על פי הכללים שהתורה נדרשת בהם. "שיש לו לגזור שכל מי שיגנוב המכס ילקח ממונו או יהרג שנאמר ואתם תהיו לו לעבדים (שמו"א ח' יז), ולהלן הוא אומר יהיו לך למס ועבדוך (דברים כ' יא), מכאן שנותן מס וקוצב מכס" (שם). יש כאן גזירה שווה בין פרשת קריאה לשלום קודם למלחמה בספר דברים, שמשמעותה - קבלו מלכותי או שאתם מסכנים את נפשותיכם, לבין "משפט המלך" בספר שמואל שמשמעותו -  קבלת מלכותי פירושה גם ההסכמה לשלם בנפשות על "מרד מסים".

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר