שנת תשס"ב | שבת פרשת תצוה

פרשת השבוע

פרשת "זכור"-המלחמה בעמלק

בפרשת עמלק שאנו קוראים בשבת, נמצא הפסוק "אשר קרך בדרך". במילה "קרך" רואים חז"ל את מלחמתו של עמלק בשני מישורים; "קרך" מלשון קרור וצנון, ו"קרך" מלשון מקרה.
בזמן שהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים בנסים ונפלאות, וכל העמים שמעו וירגזו וכו', אלופי אדום נבהלו ואילי מואב יאחזמו רעד, צנן את חשיבותה של ישראל והחדיר את ארס המקריות, את מילת הקוד הזו אנחנו גם מוצאים במגילת אסתר "ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו" אמר לו להתך לך אמור לה בן בנו של קרהו בא עליכם הה"ד "אשר קרך בדרך". ואנחנו מוצאים שגם אחר שראה את השגחתו המיוחדת של הקב"ה למרדכי והוא היה צריך להרכיבו בלבוש המלך. ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו את כל אשר קרהו" ייחס את הכל אל המקרה. ולכן כשרצה המן לעקור את ישראל, הפיל פור הוא הגורל להראות שהכל פועל בדרך מקרה כמו הגורל.

הרב חרל"פ מביא בשם הרב קוק זצ"ל שמגמה זו של קירור וצינון החמימות ואש התורה מרומזת בפרשת עמלק שבספר שמות במלה "מחר"-מחר אנוכי ניצב על ראש הגבעה ומטה האלוקים בידי" (שמות יז ט). תהליך ההתקררות נוצר ע"י שאנחנו דוחים כל התלהבות למעשה של קדושה למחר לא היום, אבל הרב קוק מוצא בתיבה מחר ראשי תיבות: מצוה חובה רשות, שמגמתו של עמלק היתה להתקומם על המצוה חובה ולקרר את ההתלהבות ולהביא הכל לרשות, וזהו שאמר משה "מחר אני ניצב על ראש הגבעה ומטה האלוקים בידי" כדי לתקן את המחר ולהטות הכל לכיוון האלוקים, ובאמת אנו מוצאים אצל פנחס בקנאתו את קנאת ה' "ויקח רמח בידו" שהוא ההיפך מעמלק, פנחס העלה גם את הרשות למצוה ואת המצוה לחובה, רמ"ח ר"ת רשות מצוה חובה.

שמו של הקב"ה נסתר בכל מגילת אסתר ורק בפסוק בפרק ה' פסוק ד מוצאים יודעי חן ר"ת שמו של הקב"ה "ותאמר אסתר אם על המלך טוב יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו" ראשי המלים 'יבוא המלך והמן היום', הסיום במילה 'היום' ולא 'מחר', ולא כמובא בהמשך בדברי המן בפרק ה' פסוק יב "וגם למחר אני קרוא להם עם המלך". המלחמה שלנו בעמלקיות תהיה על ידי התעוררות של התלהבות ולהט בעבודת ה'.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר