|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת בלקפרשת שבועובגויים לא יתחשבהרב משה ארנרייךבמשלו הראשון אומר בלעם על עם ישראל את הביטוי המפורסם שנהוג לצטטו בכל עת שאנחנו מבודדים, בזירה הבינלאומית, "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". (במדבר כ"ג ט). הנצי"ב מוואלוזין בביאורו "העמק דבר" רואה בזאת הדרכה לעם ישראל, כיצד ינהג בהיותו בין העמים. אם הוא רוצה לשכון במנוחה ובכבוד, עליו לדאוג להיות לבדד לא לנסות להתערב ולהיטמע בין הגויים ואז ישכון. אולם אם ינסה "ובגויים" להתערב בקרבם, סופו שלא יתחשב כלל לאדם. וכעין שמצאנו במדרש רבה (שמות פ"א) שישראל נמנעו מן המילה בגלות מצרים כדי לא לבלוט כזרים. מה עשה הקב"ה הפך לבם של המצרים לשנוא את עם ישראל והרחיקו עצמם מאתנו. והסיבה לכך היא שלעם ה' ישנה צורה מיוחדת , גבוהה משאר האומות, ואם אנחנו לא שומרים על צורתנו המיוחדת אנחנו נעשים גרועים יותר מכל הסביבה ולכן מבוזים על ידם. הראי"ה קוק בספרו "אורות" (אורות ישראל פרק ה אות ח): "ישראל ואומות העולם" –מנסה לברר האם צורתו המיוחדת של ישראל היא נדבך נוסף על הבסיס של האנושות הכללית או ש"מעקב ועד ראש" הכל הוא יצירה מיוחדת. וז"ל "צורתם של ישראל צריכה להתברר, אם האנושיות הכללית של תוכן האדם עומדת היא בה בצביונה כמו שהיא אצל כל העמים, ועליה נבנתה הצורה הישראלית המיחדתה, או שמעקב עד ראש הכל הוא מיוחד. לבירור זה צריכים להשתמש במקורות שונים, תורניים, שכליים, הסטוריים, רזיים, שיריים, ולפעמים ג"כ פוליטיים ואקונומיים. נראה הדבר שמקודם נערך הדבר שצורת האדם תשתלם בכללותה, ובתור תוספת ויתרון יגלה על האומה המיוחדת רוחה המפואר בהדרת קודש. אבל נתקלקלו הענינים ורוח האדם שקע כ"כ בכלל, עד שלא היה החול יכול להיעשות בסיס לקודש אלא א"כ יקלקל אותו. והוכרחה גלות מצרים לבא בתור כור הברזל, שצירפה את צד האדם שבישראל, עד שנעשה לבריה חדשה, וצורתו החולית התטשטשה לגמרי. והוחל גוי פעם אחת ע"י הגרעין האנושי לצורה שמראש ועד עקב כולה ישראלית, יעקב וישראל". אנחנו רואים שההבדל בין עם ישראל לעמים אינו עניין של דרגות שונות כי אם הבדל תהומי כמו ההבדל בין אור לחושך, ואם כן פירוש הפסוק "ובגויים לא יתחשב" היינו שעם ישראל לא נכלל לגמרי בחשבון העמים (וזה הפשט הפשוט) כיון שלישראל ישנה מהות אחרת לגמרי מאשר לעמים. וכך גם מסביר הפשטן "אבן עזרא" את הביטוי "אמרו חז"ל כי צורת יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד, והוא סוד גדול, והעד "כי חלק ד' עמו", וזו היא המעלה הגדולה שלא עשה כן לכל גוי". יסוד זה מונח גם בדברי הרב חרל"פ ב"מי מרום" על התורה וז"ל "מלמד שהשנוי הוא לא רק מצד נשמתם כי אם גם מצד גופם. אע"פ שלכאורא לזה רמ"ח אברים ושס"ה גידים ולזה רמ"ח אברים ושס"ה גידים אלו אוכלים ושותים ואלו אוכלים ושותים. יש לדעת ולהרגיש שהאברים של ישראל שונים ואכילתם ושתיתם שונים. אם ינהגו בכל צרכיהם על פי התורה אז נעשה גופם גויל ומעשיהם אותיות- ספרי תורה מהלכים".  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
בלק