English | Francais

Search


שנת תשס"ב | שבת פרשת מטות מסעי

התורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)

כופין אותו עד שיאמר רוצה אני – שתי דרגות ב"רצון" ?



בשבוע שעבר הבאנו את הגמרא במסכת גיטין (פח ע"ב) שממנה משמע שה"זכות" ל"כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" שמורה אך ורק לבית דין סמוכין או לבית דין שפועל מכוחם ובשליחותם. ואומנם בעל "קצות החושן" (שו"ע חושן משפט סי' ג ב"משובב נתיבות") פוסק כך הלכה למעשה ולכן לדעתו החובה להפריש מאיסור אכן מוטלת על כל אחד (במגבלות שאותן ציינו בעבר) אבל ההיתר לכפות לקיים מצוות עשה מוטלת אך ורק על בית הדין, ושאר כל אדם אסור בזה. (עיין בעמוד הימיני למרן הגר"ש ישראלי זצ"ל סי' י סע' ו ס"ק ב ואילך, הדן בעמקות במחלוקת בעל "קצות החושן" עם בעל "נתיבות המשפט"). מסביר מו"ר שיסוד הדברים כך הוא: לבית הדין הזכות לכפות מפני שכל יהודי מצווה לשמוע בקולו שנאמר "וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ"(דברים י"ז י) וכמאמר חז"ל "תנו רבנן: מוצא שפתיך - זו מצות עשה, תשמר - זו מצות לא תעשה, ועשית - אזהרה לבית דין שיעשוך" (ראש השנה ו ע"א). בנוסף לכך באה התורה וחידשה לענין קרבן "יקריב אותו" ולמדו מכאן חז"ל ש"כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". מה בא הפסוק לחדש אם שכופין כבר למדנו, אלא לחדש שגם אם הסכמתו היא בכפיה זה נחשב כרצון לעניין קרבן וכן לעניין גט. אם כן כל החידוש הוא דווקא אם בית הדין כפה אותו ולא אדם אחר שאין לאדם מצווה לשמוע בקולו. אמנם לעניין מכירה כל כפיה תספיק שהרי כל מכירה היא באונס כמו שמסבירה הגמרא בשם רב הונא "אמר רב הונא: תליוהו וזבין - זביניה זביני (הכריחוהו למכור - המכר מכר; מ"ט? (מה הטעם) כל דמזבין איניש (כל מה שמוכר אדם), אי לאו דאניס לא הוה מזבין (אם לא היה אנוס לא היה מוכר), ואפילו הכי זביניה זביני (ובכל אופן המכר מכר) . (שואלת הגמרא) ודילמא שאני אונסא דנפשיה מאונסא דאחריני! (ואולי יש הבדל בין אונס עצמי כמו בהכרח למכור בגלל צורך במעות, לבין מכירה הנובעת מאילוץ חיצוני?) …(ומגיעה הגמרא למסקנה ) אלא סברא הוא, אגב אונסיה גמר ומקנה (אין מקום לחלק בין סוגי אונסים,  כיון שכל מכירה עומד בבסיסה אונס הצורך במעות, סברא הוא, שבכל אונס המכירה תתפוס, אף אם המאנס עבר על איסור ונהג שלא כהלכה)"(בבא בתרא מז ע"ב מח ע"א). מה ההבדל בין המקרים, בין גט וקרבן מצד אחד ומכירה מצד שני? 
וצריך לומר שלעניין קרבן וגט צריך "רצון" שפירושו הסכמה, ואילו לענין מכירה מספיק רצון פחות חזק. מה ההבדל בין שני סוגי הרצון, במכירה מספיק רצון שמחזיק מעמד כל עוד האונס קיים, אבל לעניין קרבן וגט צריך רצון שמחזיק מעמד גם בהסתלקות האונס, לכן צריך את ה"רוצה אני".
  
לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.