|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת דבריםפרשת שבועחצי שבט מנשה – לעבר הירדן, למה?אחת החידות הכמעט בלתי פתורות היא שאלת ההתנחלות של חצי שבט מנשה בעבר הירדן המזרחי. פרשיה זו מופיעה כמה פעמים בתורה גם בספר במדבר וגם בספר דברים ואיננה מוסברת לכאורה. בני גד ובני ראובן הם ורק הם ביקשו נחלה בעבר הירדן המזרחי. בקשתם לא נתקבלה בסבר פנים יפות "בלשון המעטה" על ידי משה רבנו והוא משתמש כנגדם באחד הביטויים החריפים ביותר המופיעים בתורה "תרבות אנשים חטאים" (במדבר ל"ב יד). לפתע גם חצי שבט מנשה מקבל נחלה יחד אתם ללא כל הסבר. הנצי"ב ניסה להסביר זאת כניסיון של משה לחזק את בני עבר הירדן מבחינה רוחנית, כך הוא גם מסביר את פשר יישובם של בני שבט יהודה באזור זה (ע' דבהי"א ב' כא) לפירושו של הנצי"ב אין סימוכין בכתוב. לכן יתכן ומבחינת הפשט נוכל להציע את הפירוש הבא שרמוז דווקא בפרשתינו. ראובן וגד נדחו לעבר הירדן בגלל היותם "בכורות שנדחו". ראובן בכור לאה, וגד בכור זילפה, שפחת לאה. מנשה הוא בכורו של יוסף שגם הוא אמור להדחות מכוח אותה תופעה (לעומת אביו שלא נדחה וקיבל נחלה כפולה). מצד שני יעקב בירך את אפרים ומנשה שייחשבו כבניו. אי לכך מנשה איננו בכור יוסף אלא בנו של יעקב וממילא איננו אמור להדחות. ה"שלום" בין שתי ההגדרות של מנשה יבוא בחלוקת השבט. חצי מנשה כבכור יוסף נדחה וחצי מנשה כבן יעקב לא נדחה. הליך דחיית הבכורות היה ידוע עוד מתקופת האבות. לכן היה ברור לבני גד ובני ראובן שהם יקבלו נחלה בעבר הירדן. חטאם היה בכך שלא המתינו לכיבוש וחילוק יחד עם כולם. בני מנשה לא רצו "נחלה מבוהלת" ולכן חיכו בסבלנות ועל כן עליהם משה איננו כועס. לא רק זאת אלא שבני מנשה ובראשם יאיר ומכיר נהגו בחבל ארץ זה כבשלהם עוד בתקופה בה יוסף היה המשנה למלך בארץ מצרים. זה רמוז בפרשתינו "יאיר בן מנשה לקח… ויקרא אותם על שמו את הבשן חוות יאיר עד היום הזה" (דברים ג י"ד). משמעות הביטוי "עד היום הזה" לפי הפשט היא עד יום כתיבת הדברים. אם המאורע הנ"ל התרחש בימים האחרונים לפני הכניסה לארץ הרי הם הם הימים בהם נכתב ספר דברים ומה הרבותא? אלא מוכח שמאורעות אלו אירעו שנים רבות קודם לכן. עכשיו ברור שאך טבעי הוא שחצי שבט מנשה יקבלו ממשה את נחלת אבותם על פי הכלל שהסברנו בתחילת דרכנו (עיין בכל הנושא באריכות ב"דעת מקרא" - הקדמת י. קיל לספר דברי הימים).  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
דברים