|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת ראההתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)"ואלו שמצילין אותן בנפשם" את מי?בשבועות האחרונים דנו בשאלה של כפיה לקיום מצוות, בשבועות הקרובים נשתדל להעמיק בשאלת החובה להציל את החוטא מחטאו. החובה להציל חבירו מסכנה גופנית הינה חובה ידועה שנלמדת מן הפסוק "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶך" (ויקרא י"ט טז). מה קורה כאשר האדם מזיק לעצמו או נתון בסכנה רוחנית, האם גם אז קיימת אותה מצווה ואם כן מה גדריה. מובא במשנה "ואלו הן שמצילין אותן בנפשן הרודף אחר חבירו להרגו אחר הזכור ואחר הנערה המאורסה אבל הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת והעובד ע"ז אין מצילין אותן בנפשן"(סנהדרין פרק ח משנה ז). ובגמרא שם מצינו "תנו רבנן: מניין לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו - תלמוד לומר "לא תעמד על דם רעך" (סנהדרין עג ע"א). הביטוי "אותן" מתפרש לכאורה על הנרדפים ולפי זה מותר להרוג את הרודף כדי להציל את הנרדף. מקשים בעלי התוס' במקום איך יתכן שזה ההסבר והרי בסיפא מדובר שהאדם רודף אחרי בהמה ח"ו לרבעה ואיך יש הו"א שנהרוג את האדם כדי להציל את הבהמה? ומתרצים "לפיכך נראה לפרש דמצילין את האדם מן העבירה בנפשו של עצמו" (ד"ה להצילו). לפי חידושם הגדול של בעלי התוס' כאן המשנה מחדשת שכאשר אנו הורגים את הרודף לא רק שאנו מצילים את הנרדף אלא שאנו אף מצילים את הרודף מלבצע את העבירה החמורה של רצח, ובמחיר גופו אנו מצילים את נפשו. אומנם הלכה למעשה על סמך מסקנת הסוגיא שם אנו מצילים את הרודף בנפשו (וגם את הנרדף) רק ברודף אחרי הערווה ולא ברץ לחלל שבת או לעבוד עבודה זרה, אבל את החובה להציל את חברינו מלעשות עבירה נוכל ללמוד מכאן לכל התורה כולה (עמוד הימני ריש סימן יא). שואל מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל "ואין להקשות שאם חובת ההצלה ישנה גם לגבי כל העבירות אלא ששם אין הדין להצילם בנפשם, ואמאי לא נצילם גם בנפשם מצד "ימות זכאי ואל ימות חייב", בסיס הסברא בדינו של בן סורר ומורה" (עיין בסוגיא סנהדרין ע"א ע"ב) כמובא ברש"י (דברים כ"א יח) " בן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב". ומתרץ מו"ר "הרי דרכי תשובה לא ננעלו, ואפילו מעבירות חמורות, וכל אשר יחובר אל החיים יש בטחון…ואם מצד שבין כך ייהרג על ידי בית דין, חדא דהרי בינתיים יכול לחזור בתשובה… ועוד שהרי בית דין מצווים ועומדים לחפש לו זכות…ועניין בן סורר ומורה הוא יוצא מן הכלל".  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
ראה