שנת תשס"ב | שבת פרשת נצבים וילך

פרשת שבוע: מתי זוכים להשכנת שכינה?

פרשתנו פותחת בהכרזתו של משה רבנו: אתם ניצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל (דברים כ"ט ט).

פעמים מודגש בכתוב העניין של כלל ישראל. גם הפרשיה הקודמת המשמשת כהקדמה לפרשתנו מדגישה עניין זה "ויקרא משה אל כל ישראל" (שם, שם א).

עיון בסוף פרשת וילך מגלה כי גם היא מסתיימת באותה הדגשה "וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תמם" (שם ל"א ל).

כפי שרמזנו באחת השבתות האחרונות המושג "ניצבים" יש לו משמעות מיוחדת בהרבה מאוד הופעות שלו בתנ"ך. נביא כמה מהם "וירא אליו ד'…  והנה שלושה אנשים ניצבים עליו" (בראשית י"ח א-ב) "הנה אנכי נצב על עין המים…" (שם כ"ד, יג) "ותתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו" (שמות ב', ד) "לך אל פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על שפת המים…" (שם ז', טו) "ויאמר ד' הנה מקום אתי ונצבת על הצור" (שם ל"ג, כא) "…ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם על ראש ההר" (שם ל"ד ב) "ותרא האתון את מלאך ד' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו…" (במדבר כ"ב, כג) "אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל ד' " (שמו"א א', כו). "ושמואל עמד נצב עליהם ותהי על מלאכי שאול רוח אלוקים ויתנבאו גם המה" (שם י"ט, כ), ועוד.

בכל המקרים האלה מדובר על מצבים בהם יש גילוי שכינה מסוג כלשהו כמו ההתגלות אל אברהם באלוני ממרא או הסימן האלוקי בבחירת רבקה או חלומו הנבואי- פלאי של יעקב (והשוה גם ללשון בחלומו של יוסף על האלומות בשדה) או רוח הקודש שמרים צופה בה וכך הלאה. (במאמר מוסגר נרמוז רק לכך שיתכן שגם המצבה ששימשה כלי לגיטימי לעבודת ד' בתקופת האבות שמה נובע מהשורש י.צ.ב שקשור כנראה בטבורו לגילוי שכינה).

אם כן נוכל להגיע למסקנה מאוד מעניינת, כי כדי להגיע למצב של נוכחות שכינה יש צורך באחדות של כלל ישראל. כדי להיות ניצבים לפני הקב"ה במשמעות ובמובן של גילוי שכינה, יש צורך בנוכחות של כל חלקי העם מן הגדול ועד הקטן מראשי השבטים ועד חוטבי העצים ומן הזקנים ועד שואבי המים.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר