שנת תשס"ח | שבת פרשת אמור

"זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ד' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ"

פרשת השבוע

בשבת הקרובה היינו אמורים לחגוג את יום העצמאות הששים של מדינת ישראל. למעשה, כדי למנוע חילול שבת (צעד נבון וחשוב של מדינה יהודית) אנו נחגוג את "זה היום עשה ד'..." ביום חמישי. אנו רואים ביסודה של מדינת ישראל צעד ראשון לקראת התגשמות חזון זה.

אחת השאלות שעלתה על שולחנם של פוסקי הדור הייתה  האם יש משמעות רוחנית דווקא ליום זה שבו הכריזה ממשלת ישראל בראשות דוד בן גוריון את הכרזת העצמאות? שהרי הנצחון במלחמה הושג הרבה יותר מאוחר.

ננסה לבחון סוגיא זו בעזרת עיון בהליך הכרזת העצמאות של מדינת היהודים הראשונה, לפני שלשת אלפים שנה בידי דוד בן ישי.

דוד נמשח כמלך, לראשונה בידי שמואל הנביא בבית אביו ישי, במעמד בני המשפחה בלבד וכנראה בסוד גמור (שמו"א ט"ז). בפעם השניה נמשח על ידי אנשי יהודה בחברון, לאחר נפילתו של שאול בהר הגלבוע (שמו"ב  ב' ד). במקביל אליו, מלך במחניים איש בושת - בנו הנותר ורפה הידים של שאול (שם,י). לאחר שתי שנות מלכות על רוב עם ישראל, נרצחו אבנר שניהל את הממלכה בפועל ואיש בושת (שם, ג' ד'), ואז נמשח דוד בפעם השלישית (ולא האחרונה) והומלך בחברון על כל ישראל ויהודה (שם, ה' א-ג). דוד מלך בחברון במשך שבע וחצי שנים (שם, ד) ורק אחר כך עלה לירושלים, כבש אותה והכריז עליה כבירת כלל ישראל (שם ו-ט).

נשאלת השאלה הקשה מאוד, מדוע חיכה דוד עוד חמש וחצי שנים לאחר מותם של אבנר ואיש בושת ולא עלה לירושלים עם המלכתו כמלך על כלל ישראל?

כדי לענות על כך נעיין בסוגיא במסכת סנהדרין (כ ע"א) העוסקת בשאלה אחרת - מדוע נענש אבנר ונרצח בידי יואב? ומתרצת:

"אמר רב נחמן בר יצחק: ששהא (עיכב) מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה".

לדעת רש"י - במשך חמש שנים לאחר התבוסה בגלבוע בטלה המלכות בישראל. איש בושת הסתתר כנראה בעבר הירדן המזרחי. רק אז מלך איש בושת במחניים שנתיים במקביל לדוד. חצי שנה לאחר מכן מלך דוד בחברון על כל ישראל.

בעלי התוס' חולקים על רש"י ולשיטתם איש בושת מלך במקביל לדוד, בשנים הראשונות לאחר מות שאול. לאחר מותו חמש שנים בטלה מלכות בישראל ורק אז מלך דוד בחברון על כל ישראל.

שתי השיטות קשות שהרי אנו יודעים שכמעט ואין מצב של "ואקום" בתחום זה. קשה להניח שהיה מצב בו לא היה לדוד מתחרה ובכל אופן לא נתקבל על כל ישראל. לכן נציע בענווה, את ההצעה הבאה לעיונו של הציבור:

בסוף ימי שאול, דוד שימש כמפקד יחידה יהודית/ישראלית בצבאו של אכיש מלך גת (שמו"א כ"ז). לאחר נפילת שאול ובניו בגלבוע ניסה אבנר והצליח להמליך את איש בושת כמלך על רוב עם ישראל במחניים. דוד עלה לחברון ומלך משם על יהודה עדיין כ"ואסל" (=מלך על אוטונומיה) בחסות הפלשתים. מציאות זו נכפתה עליו, כיון שלאחר הנצחון הפלשתי בהר הגלבוע שלטו הם שלטון ללא מצרים בכל רחבי ארץ ישראל המערבית. לאחר שנתיים וחצי נרצחו אבנר ואיש בושת ודוד הומלך עדיין כואסל, על כל ישראל. במשך חמש שנים הכין דוד את עצמו להכרזת העצמאות. רק כשהכלים היו מוכנים, כלומר הצבא, מערכות השלטון והחוק והקשרים החשאיים עם שליטים זרים (שיכירו בבא העת במדינה החדשה ויספקו לה חומרי גלם וידע טכנולוגי) כמו הצוֹרים (מתחריהם של הפלשתים על השליטה בנתיבי הסחר של הים התיכון), הכריז דוד עצמאות תוך נקיטת צעד מעשי ודקלרטיבי. הוא עולה לירושלים ומכריז עליה כבירת עם ישראל כולו (ירושלים לא נחלקה לשבטים). יום אחר כך מתחילה מלחמת העצמאות. הפלשתים מתקיפים את דוד ועולים על ירושלים. ההחלטה על העיתוי דרשה "סייעתא דשמייא" מרובה, כך חזרה ההיסטוריה על עצמה, שלשת אלפים שנה מאוחר יותר. ההחלטה של דוד בן גוריון וממשלת ישראל להכריז עצמאות דווקא אז התבררה כהחלטה נכונה בזמן הנכון, ב"ה וגם על זה אנחנו מודים.

אנו מתפללים להקב"ה שיזכנו למועדים לשמחה ולגאולה שלמה,

לראות את מדינת ישראל – מדינת היהודים – הולכת ומתפתחת גם מבחינה רוחנית

והופכת להיות מדינת היהודים – "ממלכת כהנים וגוי קדוש".

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר