שנת תשס"ח | שבת פרשת חקת

צדקה להצלת בן, לזוג שהאב יהודי והאשה איננה יהודיה

שו"ת "במראה הבזק"

(מתוך ח"ה)

בואנוס איירס, ארגנטינה                                Buenos Aires, Argentina

אייר תש"ס

צדקה להצלת בן, לזוג שהאב יהודי והאשה איננה יהודיה

שאלה:

משפחה שחיה בעירנו, איבדה את בתה בת השנה במהלך ניתוח לב. מדובר בזוג של יהודי וגויה. לאחר האסון הם החלו להתקרב לקהילה, ומגיעים כמעט בכל שבת לבית הכנסת. לפני שידענו שהאשה היא גויה, כבר קירבנו אותם מאוד, והם התארחו ומתארחים בבתים בשבתות. לפני זמן לא רב התגלה שהילד שנשאר להם, בן 4, סובל ממום בלב וצריך לעבור ניתוח בצורה דחופה ביותר. האם יש להרתם לעזרה כספית במקרה הזה? המדובר הוא במבצע קהילתי כדי לאסוף עשרות אלפי דולרים. המצב הכלכלי בקהילה כאן אינו טוב, וכל מבצע כזה עלול להפחית מתרומות אחרות, שהלואי שלא נצטרך, לעזרה ליהודים אחרים. עד עתה אין כיוון רציני של גיור, מצד האם, מכיון שאין לה כוונה לשמור מצוות. אם צריך להירתם למבצע, האם צריך לפרסם שהילד אינו יהודי? הדבר יביא בודאי ליחס לא פשוט מצד נותני התרומות.

תשובה:

בשאלתך יש לדון בנושאים מספר:

א.    האם ישנו חיוב או היתר לתת צדקה ליהודי ש"מומר" לנישואי-תערובת;

ב.    האם ישנו חיוב או היתר לתת צדקה לילד מאב יהודי ונכרית;

ג.     מה צריכה להיות הגישה לשאלה מבחינת השיקולים הציבוריים של העניין;

ד.    באם נכריע שיש לערוך את המגבית, האם יש לידע את אנשי הקהילה שהילד איננו יהודי.

א.     הגדרתו ההלכית של יהודי זה היא "מומר לתיאבון", ונחלקו פוסקים בשאלה, אם ישנו חיוב לפדות "מומר לתיאבון" ואם לתת לו צדקה¹. גם לסוברים שאין חיוב לפדותו, מותר לפדותו "לפנים משורת הדין"². לכן מותר לתת לו צדקה ויש בכך משום מידת חסידות. צורך זה של רפואת בנו, אף שאיננו קרוי בנו, מבחינה הלכית אינו גרוע מן הצורך בסוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו - שנותנין למי שרגיל בכך³.

ב.     מפרנסין עניי אומות-העולם עם עניי ישראל, ואפילו כשבאים לבדם, גם אם כתוצאה מכך יתנו פחות לעניי ישראל⁴. ויש הרואים את הילד הנדון כ"גר תושב" שמצוה להחיותו⁵.

ג.    אמנם יתכן שבמקום אחר ובנסיבות אחרות היה צריך להרחיק יהודי זה ובנו מן הקהילה ולא לנהוג כלפיהם שום קירוב – משום "מגדר מילתא"⁶, אך נראה שבמקומכם ובמיוחד בסיטואציה המורכבת שתארת בשאלתך, שהזוג וילדם כבר התקרבו לקהילה ומבקרים בבית-הכנסת כל שבת, התנכרות כלפיהם בשעה קשה זו תיתפס כאכזריות ותגרום לחילול השם. ומאידך התנהגות של חסד כלפיהם עשויה לגרום להתקרבות שלמה מצדם ואולי אף לגיור אמיתי של האם או לפחות של הילד⁷. לכן נראה שיש ללכת ב"דרכי נועם" ולערוך מגבית בקהילה להצלת הילד. וז"ל רמב"ם "אפילו העכו"ם צוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל – מפני דרכי שלום, הרי נאמר 'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו' ונאמר 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'"⁸.

ד.   אמנם נראה שיש לידע את התורמים שהאם והילד אינם יהודים, ולהסביר להם שאף-על-פי-כן  מצוה לתרום, וזאת משתי סיבות:

                1.  לפי פסק רמ"א אין חייבים לתת צדקה למומר לתיאבון, ולכן ודאי שאי-אפשר לכפות על הציבור לתת באמצעות העלמת העובדה שהנצרך הוא "מומר לתיאבון". גם נראה שאי-אפשר לכפות על אנשים לתת צדקה לשאינם-יהודים, אף-על,פי שישנה הוראה לכל אחד לתת מפני דרכי שלום.

                2.  נראה שיש לחשוש, שאם הרב עורך המגבית לא יידע את התורמים, ולבסוף הדבר יוודע להם ממקור אחר, תיפגע אמינותו של הרב, ויש לחוש שכאשר יערוך בפעם אחרת מגבית, ימנע עצמו הציבור מלתת, ועל הרב לשקול בחכמתו, כיצד לידע את התורמים.

נתפלל שבאמצעות היחלצות הקהילה לעזרתם בשעת דחקם יקבלו עליהם הזוג הנ"ל עול מלכות שמיים ועול מצוות בשלמות, ויקוים בנו "אני ד' רופאך"⁹.

__________________________________________________________

1   דעת ה"יראים" (סי' קנו ו"בית יוסף" בדעת רמב"ם - שאין חיוב לפדותו, וכן פסק רמ"א (שו"ע יו"ד סי' רנא ס"ב), ודעת התוס' (מסכת ע"ז כו ע"ב ד"ה אני) שמחויבים לפדותו וכתב הגר"א (שם סי'  רנא סק"א) שכן עיקר.

2   "יראים" וגר"א (שם) ע"פ הסוגיא בגיטין (מז ע"א) שר' אמי רצה לפדות מומר לתיאבון, ועיין ב"פתחי תשובה" (שם סק"א) שמביא בשם שו"ת "חות יאיר", שיש לפדות גם גנב מפורסם, ואפילו רוצח.

3   כתובות (דף סז ע"ב), ושו"ע יו"ד (סי' רנ סעיף א).

4   גיטין (סא ע"א), וכתבו רשב"א, ריטב"א ור"ן שם ע"פ הירושלמי שהוא הדין אם באים עניי אומות העולם לבדם,  וכן פסקו הטור, ב"ח, ש"ך וט"ז (שו"ע יו"ד סי' קנא), וכתב ה"פרישה" (שם אות כא) שיש לתת אפילו אם כתוצאה מכך יתן פחות לישראל.

5   עיין "מלומדי מלחמה" לגרנ"א רבינוביץ (עמ' 145) שיש לראות את כל מי שמקיים שבע מצוות בני נח מפני שהקב"ה צוה כן בתורה כגר תושב לעניין כל דיני גר תושב, ורק לעניין להושיבו בארץ צריך קבלת בית-דין.

6   עיין רמב"ם (הל' איסורי ביאה פ' יב הל' ו - ח)  בעניין חומרת האיסור של הבועל ארמית והתוצאות הנגרמות מכך.

7   עיין ב"מראה הבזק" (ח"א תשובה עח, מג 1 במהדורא הראשונה; וחלק ג תשובה פו).

8  רמב"ם (הל' מלכים פרק י הלכה יב).   ויש שדורשים, שלכן נתקן לומר דוקא "אשרי" שבו מופיע הפסוק "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", ולא נתקן לומר את "הללויה אודה ד' בכל לבב", כי שם נאמר רק "טרף נתן ליראיו", ואכמ"ל.

9  שמות טו, כו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר