שנת תשס"ד | שבת פרשת אמור

מקדש ישראל, השבת והזמנים

פרשת שבוע

לפרשת המועדות שבפרשתנו ישנה פתיחה המצריכה עיון.

"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ד' אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי. ששת ימים תעשה מלאכה" (ויקרא כ"ג ב-ג).

ומיד אחר כך:  "אלה מועדי ד' מקראי קדש אשר תקראו אתם במועדם" (שם, שם ד).

הכפילות מצד אחד ומאידך גיסא הכללת השבת תחת הכותרת של "מועדי ד'" עוררה את תמיהתם של חז"ל והפרשנים בכל הדורות.

רש"י במקום מתרץ את הכפילות בכך שהפתיחה הראשונה קוראת לבית הדין לעבר שנים ובכך לדאוג שהמועדים יוחגו בזמנם ובמועדם הרצוי. לעומת זאת הפתיחה השניה באה להזהיר את בית הדין לקדש את החודש על פי ההלכה ובכך לקבוע את הזמן למועד. על השאלה השניה עונה רש"י בעקבות חז"ל בדרך זו "מה ענין שבת אצל מועדות ללמדך שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאלו חלל את השבתות וכל המקיים את המועדות מעלין עליו כאלו קיים את השבתות".

בעל ה"כלי יקר" רוצה ללמוד מכך גם ענין הלכתי. רש"י בפרשת ויקהל (שמות ל"ה א-ג) מסביר למה קדמה פרשת שבת למלאכת המשכן לומר לך שאין מלאכת המשכן דוחה שבת. אצלנו "קריאת המועדים", גם קודמת לפרשת השבת וגם מאוחרת לה ואם כן לא ברור מי דוחה את מי. מתרץ ה"כלי יקר" שמכאן נלמד שהשליחים הבאים להעיד בפני בית הדין על המולד רשאים לחלל את השבת ולכן קדם הציווי על השבת לציווי על המועדים. הפניה השניה היא לבית הדין ששלוחיו הם היוצאים להודיע על המועדות, ולהם אסור לחלל את השבת. הסבר זה מתיישב עם פשט הפסוקים שהפניה הראשונה היא לבני ישראל והם אלה שאמורים לבא ולהעיד לפני בית הדין.

אם נעיין ברש"י נגלה שרש"י התייחס לתופעה והסבירה בדרך שיש לה נפקא מינא גדולה גם לדורנו. רש"י ד"ה "דבר אל בני ישראל" אומר "עשה מועדות שיהיו ישראל מלומדין בהם  שמעברים את השנה על גלויות שנעקרו ממקומם לעלות לרגל ועדיין לא הגיעו לירושלים".

מה רוצה רש"י ללמדנו. הלכתית, ישנן שתי סיבות לעיבור השנה. האחת כדי לקיים  את ציווי הבורא שהחגים יחולו בעונות השנה המתאימות, פסח באביב וכו'. השניה היא כאשר נוצרה בעיה לחלק מסוים של עם ישראל והוא איננו יכול להגיע בזמן לירושלים כדי לחגוג את פסח אזי דוחים את פסח על ידי עיבור השנה, למענם.

אם כך הפתיחה הראשונה באה ללמד שצריך לעבר את השנה מפני צרכיו של עם ישראל ולכן מודגש בה "דבר אל בני ישראל". הפתיחה השניה באה ללמד שצריך לעבר את השנה כדי שיהיו ב"מועדם" כפי שהקב"ה ציוה "שמור את חודש האביב". לפי הכלל שקבעו חז"ל ובעקבותיהם רש"י וה"כלי יקר" נוכל ללמוד מכאן שגם בהלכות שבת יש משמעות לצרכי עם ישראל ולהלכות ציבור.

כשם שבענייני קביעת המועד יש לצורכי רבים השפעה והמועד יקבע על פי צרכי הכלל כך גם בהלכות שבת שאיננה נדחית מפני צרכי היחיד אבל היא תדחה מפני צרכי ציבור. כאשר הכותרת היא "דבר אל בני ישראל" הכוונה היא להלכות צבור בשבת. לעומת זה כאשר הכותרת היא "אלה מועדי ד', הכוונה להלכות שבת שכל אדם חייב לשמרם. מי שביסס רעיון זה מבחינה הלכתית הוא מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל שהניח את היסודות ההלכתיים לפעולותיה הציבוריות של מדינת היהודים בשבת שלא באמצעות הפתרון של גוי של שבת.לכן עודד הוא שירותם של יהודים שומרי מצוות דווקא, בכוחות הביטחון של המדינה היהודית.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר