שנת תשס"ד | שבת פרשת במדבר

החיוב למנות סנהדרין ובתי דין / חלק רביעי

התורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)

נחזור השבוע וננסה לבאר את שיטת רש"י בביאור המושג  "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ … לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (דברים ט"ז יח). הרי אם יש בית דין בכל עיר ועיר למה לנו גם בית דין לשבט?

רש"י על המשנה במסכת סנהדרין "אין עושין סנהדריות לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד" (סנהדרין פרק א משנה ה) מפרש: "סנהדריות - שהיו מושיבים סנהדרי קטנה של עשרים ושלשה בכל עיר ועיר, כדכתיב (דברים טז) תתן לך בכל שעריך וצריכין בית דין הגדול שבלשכת הגזית לצאת ולהושיבם וכו', יליף בגמרא /סנהדרין/ (טז, ב)" (סנהדרין דף ב ע"א). צריך ביאור מה כוונת רש"י שהרי לכאורה לא הסביר את המושג "סנהדריות לשבטים". ועוד צריך ביאור, מניין לרש"י שבית הדין שבלשכת הגזית יוצא לכל עיר ועיר  הרי יתכן גם שהם יעלו לירושלים ללשכת הגזית. לכן צריך לומר שלשיטת רש"י אכן לתנא קמא אין מושג של בית דין לשבט אלא שלתנא קמא (של הברייתא) הכוונה שבית דין הגדול מחוייב לדאוג לשבטים שיהיו להם בתי דין בכל עריהם. על זה רשב"ג חולק ומחדש שיש מושג של בית דין לשבט. לכן לרש"י המילה בפסוק  "לשבטיך", לפי תנא קמא, מעבירה את האחריות על מינוי בתי הדין מן השבט אל בית הדין הגדול בירושלים היושב בלשכת הגזית. הם חייבים לרדת ממרום שבטם להסתובב בין הערים ולדאוג למינוי בית דין לכל מקום ומקום.

אם נסכם את הדברים, נמצא כי יש לנו שלש שיטות:

א.          שיטת בעלי התוס' והרמב"ן בפירוש הראשון- לשיטתם אין מחלוקת בין תנא קמא ורשב"ג לשניהם יש מצוה לכל אחד להיות נדון דווקא בשבט שלו ולכן מחדש רשב"ג שבעיר שיש בה יותר מבני שבט אחד, כל אחד יהיה נדון בבית הדין של שבטו ומספר בתי הדין יהיה כמספר השבטים. (לא ברור לשיטה זו מה יהיה במקרה וכל אחד מבעלי הדין יהיה בן שבט אחר).

ב.          שיטת הרמב"ן בפירוש השני- לתנא קמא יש חובה להעמיד בית דין גדול של השבט שסמכויותיו כלפי השבט הן כסמכויות בית הדין שבלשכת הגזית בירושלים כלפי כלל העם.

ג.           שיטת רש"י- לתנא קמא אין מושג של בית דין שבטי אלא שיש חיוב על בית הדין שבלשכת הגזית לצאת ולדאוג לכך שלכל עיר ועיר יהיה בית דין. 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר