שנת תשס"ט | שבת פרשת ויצא

גַּלְעֵד, מַּצֵּבָה והסכמי שלום

פרשת השבוע

סוריה של היום, המאוכלסת בערבים, שוכנת פחות או יותר בגבולות הממלכה הארמית שפעלה באזורנו. ממלכה זו השפיעה רבות גם על עם ישראל מאז יציאת מצרים ועד לנפילת דמשק ושומרון בידי האשורים שהגלו את הארמים לקיר (ארמניה של ימנו).  

לאחר שיעקב ומחנהו עוזבים את ביתו של לבן הארמי בחופזה ובסתר, רודף אחריהם לבן בראש גדוד ארמי. לאחר התערבות אלקית ואזהרה חמורה של הקב"ה את לבן מפגוע ביעקב, נחתם הסכם שלום בין המחנות שקובע את הגלעד כגבול ביניהם. הטקס שכלל העמדת אבן גבול, ברית וסעודה מתואר בפסוקי בראשית פרק ל"אב:

"וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ: וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל: וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד: וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ גַּלְעֵד: (פס' מד-מח) ...  עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה: (פסוק נב) ... וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם וַיָּלִינוּ בָּהָר" (נד)  

הסכם זה הופר פעמים רבות על ידי הארמים שפגעו באכזריות נוראה בתושבי הגלעד, על כך מוכיח אותם עמוס ומנבא את סופם:

"כֹּה אָמַר יְקֹוָק עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת הַגִּלְעָד:... וְשָׁבַרְתִּי בְּרִיחַ דַּמֶּשֶׂק וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מִבִּקְעַת אָוֶן וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן וְגָלוּ עַם אֲרָם קִירָה אָמַר יְקֹוָק" (עמוס  א' פס' ג,ה).

השבוע נעסוק בהיבט אחר של יחסי יהודה, ישראל וארם. 

בעשא מלך ישראל הטיל מצור על אסא מלך יהודה וירושלים. הפתרון הפוליטי של אסא היה נורא. הוא פנה אל מלך ארם בבקשה הבאה:

"וַיִּקַּח אָסָא אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים בְּאוֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית מלך הַמֶּלֶךְ וַיִּתְּנֵם בְּיַד עֲבָדָיו וַיִּשְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶל בֶּן הֲדַד ... מֶלֶךְ אֲרָם הַיֹּשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק לֵאמֹר:... הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד כֶּסֶף וְזָהָב לֵךְ הָפֵרָה אֶת בְּרִיתְךָ אֶת בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיַעֲלֶה מֵעָלָי: וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ עַל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת עִיּוֹן (מטולה) וְאֶת דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה (קרית שמונה) וְאֵת כָּל כִּנְרוֹת עַל כָּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי" (מלכים א ט"ו  יח-כ).

הנביא מוכיח קשות את מלך יהודה:

"וּבָעֵת הַהִיא בָּא חֲנָנִי הָרֹאֶה אֶל אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל מֶלֶךְ אֲרָם וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ אֲרָם מִיָּדֶךָ" (דברי הימים ב ט"ז ז).

לכאורה, היה צריך הנביא לדבר על חיל מלך ישראל, אלא משמע מתוכחת הנביא כי אלמלא בחר אסא בדרך נוראה זו של הצלת עצמו על ידי פגיעה ביהודים אחרים והבאת חורבן על בתיהם, היה אסא חוזר לימי אבותיו ושולט על הארמים. מלך זה גם לא קיבל את התוכחה אלא פגע בנביא:

"וַיִּכְעַס אָסָא אֶל הָרֹאֶה וַיִּתְּנֵהוּ בֵּית הַמַּהְפֶּכֶת כִּי בְזַעַף עִמּוֹ עַל זֹאת" (שם י).

העם שלא השלים עם הפגיעה בסמכות התורנית התמרד כנגד מעשיו של המלך. התוצאה הייתה בבחינת עבירה גוררת עבירה: "וַיְרַצֵּץ אָסָא מִן הָעָם בָּעֵת הַהִיא".

הפתרון הפוליטי המוטעה של אסא גרם לנזקים קשים ביותר הן למעמדה הבין לאומי של ממלכת יהודה והן לחוסנה הפנימי ולאחדות בין אזרחיה.

הבה נתפלל כי הקב"ה אשר לב מלכים ושרים בידיו, יתן חכמה ותבונה בידי מנהיגנו, ללמוד לקח משגיאות עבר ולהנהיג את עמנו ומדינתנו כך שימצאו חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר